לשחק בה מעט

18. מכון גמילה חלק ב

"הלו." נשמע קולו העמוק לאחר שענה לשיחתי. "זאת אני..." אמרתי לאחר שניחשתי שהוא לא יודע מי התקשר אליו בכלל.
הוא שתק כמה שניות וככה גם אני. "איך את?" שאל שובר את השתיקה ואני ניסיתי להסתיר את הקול שלי ואת הדמעות שרצו שוב פעם לפרוץ מעיניי. "בסדר, מסתדרת." אמרתי ויכולתי להרגיש שהוא יודע משהו. "את בסדר? זה נשמע כאילו בכית..." אמר בטוח בדבריו והוא צדק. הוא מכיר אותי יותר מידי טוב שגם אם אהיה במרחק גדול יותר ממנו הוא ידע לקרוא אותי לפי הקול.

"ל-כן. אני בסדר." שיקרתי בצורה הכי טובה שיכולתי. "אני מצטער אבל אני צריך ללכת, אני אדבר איתך מחר טוב?" שאל בקול יותר פיקח לפתע ואני הנהנתי לעצמי ואחריי שהבנתי שלא רואה את ההנהון שלי זמזמתי בפה סגור 'מממ'. "תשמרי על עצמך," אמר פעם נוספת וגרם לי לחייך חיוך קטנטן. "אני מבטיח להתקשר מחר." הוסיף ואני אמרתי לו אוקיי ולאחר מכן ניתקנו בו זמנית את השיחה.

"נו?! אמרת למי שאת רוצה שאת אוהבת אותו?" שאלה הלן ואני הנדתי לשלילה. "הוא היה צריך ללכת." אמרתי בייאוש ונשכבתי על המיטה בייאוש גם כן.

"טוב אני צריכה ללכת. תשלכי לישון ומחר כבר נדבר." אמרה לי הלן לאחר שדיברנו כמה דקות ארוכות. "לילה טוב." מרתי לה בחיוך והיא אמרה לי את אותו הדבר ויצאה מחדרי וסגרה אחרייה את החדר. לאחר כמה דקות של שכיבה על הגב מבלי לעשות כלום, עצמתי את עיניי ושקעתי בשינה עמוקה.

{יום ראשון, יום השחרור, 15:55 אחר הצהריים}

בימים האחרונים בנוסף לכל הטיפולים, דיברתי עם איידן בטלפון כמה דקות. הוא דרש ממני לדעת איך אני ומה הולך איתי ואני הייתי אומרת לו את הדברים בחצי אמת ובחצי שקר. אני לא רוצה לספר לו על ההטרדה ועל הרצון שלי להתאבד שהיו לי לפני כמה ימים.

"זה כדורים למקרה ויהיה לך חשק לסמים.." אמרה הפקידה אחריי שניגשתי אליה כדי שישחררו אותי מכאן כמו שתוכן מהיום שהגעתי לכאן. "בהצלחה בהמשך." אמרה לאחר שחתמתי על כל הטפסים שהייתי צריכה ולקחתי את הכדורים שהביאה לי.

נפרדתי לשלום מהלן בחיבוק אחד גדול וארוך ושתינו בכינו מעט אבל אז אמרנו שאנחנו עוד נתראה ונתחיל להיפגש לא מעט. "שמרי על עצמך ובהצלחה עם הבחורצ'יק שלך." אמרתי לה ברצינות והיא חיבקה אותי עוד פעם בקצרה עד שדחפה אותי אחורה בעדינות ואמרה לי ללכת לפניי שזה יהיה מאוחר מידי ולא תתן לי לזוז מילימטר.

"ביי יפה שלי." אמרתי לה ויצאתי משטח המכון גמילה.
התחלתי להתקשר לאיידן, אבל הוא לא היה זמין לכן הלכתי חזרה למלונית ברגל וזאת הייתה חתיכת הליכה.

אחריי שהגעתי נכנסתי למעלית והפעם כבר הבטתי אחורה והסתכלתי על הנוף המוכר שלא רציתי להסתכל עליו הרבה זמן. כשהמעלית נעצרה ונפתחה, הבנתי שהגעתי לקומה שלי לכן יצאתי ממנה והתקדמתי אל עבר הדירה של איידן שתכנית הפכה לשלי גם כן, אבל זה ממש בקטנה.