אני לא שלך- גמור

פרק 18

שאלה חשובה למטה תקראו

נכנסנו לחדר שהייתה בו, עכשיו היא ישבה שעונה על קיר שאליו הייתה קשורה נערה אחרת, ערומה גם היא "היא לא מוכנה ללכת בלי שהנערה הזאת תבוא גם "אז תביאו גם את הנערה" נאנחתי, לא הסתכלתי על איב אבל היא הייתה בשדה הראיה שלי וזה איך שראיתי את אחד השומרים שלי מתקרב אליה והיא מסתכלת עליו בפחד בעודו מוריד את הג'קט שלו ומשחרר ומכסה את הנערה השניה שצנחה לזרועותיו.

הסתכלתי עליה, מדהימה ביופיה ומנסה לקום ללא הצלחה, יפחת בכי יצאה מפיה ואני מיהרתי אליה "הי, הי הכל בסדר" לחשתי בקול רך והושטתי את ידי בשאלה, היא הנהנה בקושי גלוי לעין ופצע שלה נפתח והחל לדמם "הי, הי, אל תזוזי" לחשתי לה ושמתי את ידי מתחת לרגליה ולראשה, היא זזה בכאב ואנקה חלשה נשמעה "איך הגעת אליה?" סימנתי בראשי לעבר הנערה שהיא לא מוכנה ללכת בלעדיה "אני העברתי אותה" ג'וש הופיע מאחורי במבט של אל תדאג הכל בסדר.

הרגשתי פתאום דה ג'ה וו ליום בו כמעט אנסו אותה עובדים שלי כשהניחה את ראשה על חזי (בפרק 2 למי שלא זוכרת- ה.כ) "הכל יהיה בסדר" אמרתי לשיערה בעדינות והרחתי אותו, היה לו ריח של זיעה דם ועוד כמה דברים אבל הכי היפנט אותי היה הריח שלה היא משגעת אותי התנשפתי לא לא זה לא יקרה בינינו, זה לא יכול לקרות! אני צריך רק למצוא את אבא שלה ולהפטר ממנה כמה שיותר מהר התנשפתי במהירות "הכל בסדר?" היא שאלה בציוץ עדין "כן פשוט אני צריך לצאת החוצה, לנשום קצת אחרי שסוף סוף מצאנו אותך" אמרתי ובאתי להניח אותה, היא הידקה את אחיזתה בי ונשיפותי התחזקו אך באותו זמן הרגשתי כאילו אין לי אוויר "אני גם רוצה לצאת החוצה, איתך" אמרה בביישנות והתחפרה יותר עמוק בחזי כך שלא אראה את פניה או שאולי כדי שהיא לא תראה את פניי?. או את החדר? ההיגיון חזר אליי לקראת סוף המחשבה.

ישבנו בחוץ על הדשא הרך כשהיא מכורבלת בזרועותי, כאובה, היא זזה מעט לפני שאמרה "התגעגעתי אליך" קולה היה שביר.

אלוהים היא לא יודעת כמה אני התגעגעתי אליה, נשכתי את שפתי "גם אני התגעגעתי אלייך" היא הסתדרה ככה שראשה עלי ושאר הגוף שוכב על הדשא ואני התחלתי ללטף את שערה השחור והמשיי עיניה הירוקות פגשו בעיני האפורות ולא זזו, בהיתי בעיניה היפות למשך כמה שניות והרגשתי כמה אני קרוב ללהפסיק לנסות לעצור את עצמי ופשוט להתנפל על שפתיה הוורודות והחמודות "אנחנו מוכ- אוי אמ יש שם משהו שאני צריך לעשות אז. אמ .כן .בי" אחד השומרים חזר במהירות חזרה לתוך הבית, שיחררתי נשימה שלא ידעתי שעצרתי כשהוא דיבר כי עיניה עזבו את עיני.

הרגשתי ריקנות אך באותו זמן הקלה, אסור לי לנשק אותה, לא משנה כמה אני רוצה- ואני לא- פשוט אסור לי "טוב צריך ללכת, אני יודע שהם רוצים אמרתי לאיב והקמתי אותה בזהירות על פצעיה, עוד סיבה למה לא לנשק אותה, היא עברה מספיק גם בלי שאני אהרוס את חייה יותר.