אני לא שלך- גמור

אפילוג

אני לא בעד זה בכלל אבל ממש רצו ולא רציתי לאכזב עם סוף שהוא באסה, תהנו!

נ.מ איב

נסעתי במונית שלקחתי משדה התעופה, מביטה בבניינים החולפים במהירות על פניי, יוצרים שילובים של צבעים אני לא מאמינה שאשכרה עשיתי את זה, אני לא אראה אותו יותר לעולם.

למרות כל מה שתכננתי שארגיש כמו אושר, שמחה, חופשיות כל מה שיכולתי להרגיש היה רק עצב, בדידות ואולי אפילו קצת חרטה וגעגוע.

אני לא מאמינה שאחרי מה שהוא עשה לי אני עדיין מתגעגעת אליו.

שילמתי לנהג ויצאתי בלי תחושה מהמונית, לוקחת את הדברים שלי אחריי "הי, הזמנתי חדר.." אמרתי לפקידת הקבלה שחייכה אליי בנחמדות, היא סקרה אותי במהירות במבטה והחיוך שלה הפך למזוייף "שם?" היא שאלה ברובוטיות, לא מבינה איך אני- מישהי שנראית כאילו כרגע עברה צונאמי- יכולה לשכור חדר במלון כל כך מפואר "איב" אמרתי בעייפות "חדר מספר 414, צריכה בל בוי? זה יעלה עו-" "לא, לא תודה" קטעתי אותה ולקחתי ממנה את הכרטיס שאמור ליהיות המפתח.

ההרגשה שלי הייתה כל כך כבדה באותו רגע, הרגשתי כאילו הרגליים שלי לא יצליחו עוד להחזיק אותי וכל מה שהמוח המטומטם שלי חשב היה רק 'אני לא אראה אותו יותר, אני לא אראה את דין יותר עוד לעולם'.

הרגשתי על סמים.

מה עובר עליי? הבן אדם כמעט אנס אותי ואני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו!.

אבל הוא היה שיכור...

לא! זה בכלל בכלל לא תירוץ!

המוח שלי נלחם בעצמו, מנסה להציל את דין ממה שהוא עשה אך באותו הזמן גם מנסה להרשיע אותו. ממש בית משפט פתחתי לי.

אחרי משהו כמו עשרים דקות של חיפוש מצאתי את החדר, העברתי את הכרטיס בחור שלו והדלת השמיעה קול פתיחה.

פתחתי את החדר ובלי להסתכל עליו ולבחון אותי הורדתי נעליים וצנחתי על המיטה באפיסת כוחות, נרדמתי תוך שניות למרות המוח הטורדני והמעייף שלי.

קולות של ציפצוף מוזר ומעצבן העירו אותי משנתי הנחמדה והשלווה.

 הבטתי סביבי, לשניה לא מזהה את המקום ואז נזכרת בכל מה שקרה, דמעה עדינה זלגה על הלחי שלי בלי ששמתי לב, הרמתי את היד שלי וניגבתי אותה בפליאה מה לעזאזל עובר עלי?!.

קמתי, מנסה לאתר את מקור הרעש.

הוא הגיע מהדלת.

"מי שם?" הקולות של הציפצוף הפסיקו לרגע ושמעתי מישהו מהצד השני של הדלת נאנח, יכול ליהיות שמנסים לפרוץ לי לחדר? "החדר תפוס! יש לכם טעות בחדר.." הודעתי והתחלתי להסתובב כשהקולות המשיכו להשמע "טוב מה? אני לא פותחת לכם. מאיפה לי לדעת שלא רצחו אותי או משהו? אתם מוכנים להגיד לי מה אתם צריכים? אם זה שירות חדרים אני לא רוצה." הרמתי את הקול שלי.