פרק 8

5.7K 217 132
                                    

חשוב לציין לפני שתקראו שזה לא בקטע שוביניסטי..

___
"מה?" הקול שלה חתך את החדר והגיחוך שניסיתי כל כך לעצור נפלט החוצה "את כל כך נשית שזה מצחיק, אפשר לחשוב" עשיתי עם הידיים תנועה של 'ביג דיל' "לא הביאו לך מה שרצית בשניה שרצית. וואו" היא גילגלה לי עיניים "אני לא מצפה שתישארי כאן הרבה דרך אגב אז לא קניתי לך בגדים, תיסתדרי עם מה שיש בארון" פניתי למזכירה "את יודעת איזה ארון, מוזמנת להראות לה אפילו שאני אשמח לראות מה יקרה אם לא תראי לה"חייכתי חיוך צדדי ודניאל השתעל שיעול של 'תשכחו שאני כאן, לא נעלבתי' "אה דניאל היא לא שווה היכרות, איפה היינו?

"אווץ" איב אמרה בלחש "טוב גם ככה אני מצטערת בשבילו שהוא מכיר אותך, למה שיכיר עוד אחת שחבל להכיר?" נשמע בקול שלה שזה משהו טעון מהעבר שלה בל לא יחסתי לזה חשיבות, כרגע זה הדבר האחרון שעניין אותי עקב מבטו החוקר של דניאל עליי ועל איב "בי איב" הדגשתי, שתבין כבר רמזים! היא נאנחה ויצאה, המזכירה סגרה את הדלת אחריה ושמעתי במעומעם "לאן את חושב שאת הולכת?!" בקול של איב אז המזכירה הקשיבה לי חשבתי בגיחוך מעניין מה איב תעשה גיחכתי בלבי "אז.." דניאל התחיל "אז?" שאלתי "מה קורה בינך ובין איב?" הוא שאל, איך הוא יודע את השם שלה?!.

לקח לי שניה להבין שזה אני שאמרתי את השם שלה כשאמרתי לה לצאת מטומטם! כעסתי על עצמי "אה כלום.. אני צריך אותה כדי למצוא את אבא שלה" אמרתי בפשטות "זה נראה יותר מזה" הוא אמר וחבטה עמומה מהקומה למעלה נשמעה "מה לעזאזל" מילמלתי ויצאתי "תודה אלוהים אני חייב לך" לחשתי.

ממתי אני אומר אלוהים? זה משהו של איב.

צעקת ניצחון נשמעה במסדרון "מה יש?" שאלתי את אחד השומרים שמיהר לכיוון שלי "מישהו חשוד" הוא אמר "כנראה גנב, כל המסדרונות והחדרים הפוכים ומלאים בגדים" הוא אמר בלי להתנשף, החיילים שלי מאומנים לזה "בגדים?" שאלתי ואז נעצרתי "מה קרה?" השומר שאל "איב" עניתי בחיוך וראיתי אותה יוצאת בתיאום מושלם מאחד החדרים לפנינו "מצאתי" אמרה ובידיה ערימת בגדים "רואה? נשית" אמרתי וחזרתי לדיון מקודם "אין בעיה בלהיות נשית" אמרה בחומרה "ואם יש לך בעיה זה אומר שאתה סתם שוביניסט בן זונה" הרגשתי איך אני מתחיל לכעוס "אני לא שוביניסט אבל כן, אמא שלי זונה" מודע "ויש בעיה בלהיות נשית, זה עושה אותך חלשה, ראית כמה חלשה היית באותו יום שניסו לאנוס אותך?" עיניה התכהו במעטה של זיכרונות וראיתי דמעות בעיניה "לתשומת ליבך: הם היו מאומנים והרגל שלי נפצעה ולא הייתי רגילה לזה, רוצה לבדוק אותי עכשיו?" שאלה בביטחון "אני יותר מאשמח" אמרתי, שמח להעמיד אותה על טעותה.

היא סימנה לי להתקרב ולהתחיל ונעמדה בתנוחת לחימה והשומר שעמד לידי קרא לחבריו לבוא לראות אותנו נלחמים כי למה לו לפספס קרב.

אני לא שלך- גמורWhere stories live. Discover now