הזרועות שלו עטפו אותי בפתאומיות וקפצתי, לא ציפיתי לזה.
"אני לא ידעתי" הוא אמר ברכות שלא הכרתי בו, לא נראה לי מישהו הכיר את זה בו "איך הייתי אמור לדעת את זה? אני לא צורחת את זה בפרצוף לכל אחד שאני רואה" הרגשתי אותו מהדק את החיבוק כששמע את קולי הרועד והשביר, הוא ניענע אותי בזרועותיו בעדינות ולחש לי שהכל בסדר והכל יהיה טוב, לאט לאט נירגעתי בזרועותיו הבטוחות ונרדמתי.
***********
צרחה. קולות. טריקת דלת.
"בוקר טוב רגזני" קול צרוד מבוקר של נער נשמע לידי, זה הפך ליהיות קול צרוד ונהדר ברגע שניזכרתי כמה טוב ישנתי בלילה ואיך נרדמתי, השמיכה נמשכה ממני ואני התכווצתי במחאה על הקור שהתפשט בגופי "קדימה אפ אפ" הוא אמר שוב "מי צרח מקודם?" שאלתי בניסיון להחליף נושא ומשכתי את השמיכה חזרה אליי בקול ניצחון קטן "העוזרת. היא נכנסה כדי לסדר פה והייתה בטוחה ש.." הוא הסתכל עלי לשניה "עשינו אהבה" הפה שלי, שלפני שניה נסגר נפתח שוב בחוסר אונים.
"מ-מה זאת א-אומרת שהיא חש-חשבה שעשינו אהבה?" אמרתי בשקט והוא נאנח "צינזרתי בשבילך כי את כזאת תמימה" הוא אמר תמימה בקול שונה "אבל בואי אני אסביר לך, כששני אנשים עושים אהבה בעצם ה-" קטעתי אותו "אחד: איו!!!!" צעקתי "שתיים: אני לא תמימה" אמרתי בכעס והוא חייך "אהאה" אמר "מה שתגידי" שילבתי ידיים בכעס והחיוך שלו התרחב מחיוך צדדי לחיוך חושף שיניים , יש לו חיוך מושלם! כשהוא מחייך גומה אחת מופיעה על לחי ימין שלו והחיוך מראה שתי שורות שיניים לבנות וישרות הבעיה היחידה זה שהעיניים שלו קטנות ואז אי אפשר לראות את גווני באפור והתכלת שבהם.
"מה אתה מחייך?!" אמרתי בעצבנות, מנסה שלא לחייך מהחיוך שלו "כלום, את פשוט כזאת חמודה כשאת כועסת" הוא אמר ואני הופתעתי הוא חושב שאני חמודה? ברור שזה מה שהמוח שלי יחשוב "אני לא חמודה" אמרתי בכעס מדומה, איך אני יכולה לכעוס? "אה אז את מאלה שמחמאה אחת והם לא כועסות? רשמתי" הנה, ככה אני יכולה לכעוס.
התכרבלתי בשמיכה ועצמתי עיניים, מתעלמת ממנו.
השמיכה נמשכה ממני תוך שניות, וכמובן שנמשכתי איתה כי ידעתי שהוא ימשוך אותה וניסיתי להחזיק אותה "אווץ" אמרתי ושפשפתי את הגב שלי שנפגע מהרצפה "את בסדר?" דאגה ניכרה בקולו, מה עובר? "לא" אמרתי בדרמתיות "אתה מעיר אותי! למה?!" נאנחתי בדרמתיות שוב "אז את לא רוצה ללכת לבית ספר? אוקי" אמר בשלווה ואני זינקתי מהרצפה "יש!!!!" צעקתי והתחלתי לחפש בארון שלי בגדים יפים ליום השני שלי בבית ספר "רגע אבל הברזתי איזה שבוע" אמרתי כשניזכרתי פתאום "שבועיים" דין תיקן אותי ואז הסתכל על פני המודאגות "אבל אל תדאגי הכל מסודר ויש לך אישור" הוסיף בשלווה ,שבועיים? מה לעזעזאל?! "או-אוקי" אמרתי והוצאתי סוודר לבן וטייץ שחור ארוך "איפה יש נעליים?" שאלתי במבוכה, מסתכלת על נעלי ההרוסות והמלוכלכות שנשארו מאותו יום שירו בי ושכבו על הרצפה מאחורי המיטה "למה את צריכה נעליים חדשות?" עדיין מסתכל על פני, או יותר נכון להגיד על שערי כי הראש שלי היה מופנה כלפי מטה.
YOU ARE READING
אני לא שלך- גמור
Romanceמה יקרה אם היא- מישהי תמימה אבל שיודעת לעמוד על שלה ולא נותנת לאף אחד להכתיב לה מה לעשות, תיפגש איתו- ראש המאפיה הגדולה בעולם שלא מקבל את המילה לא וסטוצ'יונר מפורסם באמצע שהוא מנסה להרוג מישהו שבגד בו וגילה לאויביו סודות עליו ומה יקרה אם היא תחליט...
