פרק 23- מרתון!!!

3.9K 143 40
                                    

"בבקשה אל תכעס עליי" אמרה ואז מילמלה "אפילו שאתה נראה מאוד סקסי כשאתה כועס" התעלמתי מההערה שלה "מה" אמרתי באיום עם רווח בין המילים "עשית" אם היא לא עונה לי תוך שלוש שניות- "שאלתי אותה על אבא שלה" היא אמרה במהירות אך בשקט.

"עשית מה?! תגידי את מטומטמת? מה שאלת אותה?" צרחתי עליה והיא התכווצה תחת קולי ומבטי "אמרתי לה שאם היא לא עונה על השאלות אני סך הכל אוכל להחליף את הראיון במידע על חייה, כולל אבא שלה" לחשה, נרתעתי לאחור מההלם והיד שלי כבר התרוממה לתת לה סטירה אך אז הבנתי שזה לא יעזור לאף אחד "איפה היא? תעני לי עכשיו!" אמרתי בשקט אבל בטון מאיים.

היא משכה בכתפיה "מאיפה לי" אמרה באי אכפתיות ואני נזכרתי בקולות הבכי ששמעתי מקודם שהמקום היחיד שלא בדקתי היה בשירותים, יצאתי במהירות מהכיתה וניסיתי לפתוח את השירותים, הם היו נעולים "איב?" אמרתי ברכות "זה אני, תפתחי לי בבקשה" הקולות התחלשו והבנתי שהיא מנסה להסתיר את זה שהיא בוכה.

היא פתחה את הדלת וניסתה להתנהג כאילו הכל בסדר אבל אפה האדום הסגיר אותה, בלי מילים משכתי אותה לחיבוק מוחץ ומשחרר, ליטפתי את שיערה והיא החזיקה בחולצתי ונשענה על חזי, כמה שניות אחרי זה הרגשתי רטיבות על עורי והבנתי שהיא בוכה, גופה רעד מבכי עצור.

"ששש תוציאי הכל, זה בסדר אני לא אפגע בך, אני-" עצרתי את עצמי והתנשפתי בקול כשהבנתי את תשובתי לשאלתו של ג'וש ולמה שהבטחתי לעצמי לברר, אם אני אוהב אותה או לא.

היא נצמדה אליי יותר חזק כשאמרתי את זה והבנתי שעכשיו אני צריך להתמקד בה ולא בי, החזרתי את ידי לשיערה ולאט לאט יצא שהתיישבנו על הרצפה כשהיא בידיי, נשענת עליי בעודי יושב ישיבה מזרחית על הרצפה הקרה של השירותים הבית ספריים.

"רוצה ללכת הביתה לראות סרט ולאכול גלידה?" שאלתי אחרי כמה דקות כשראיתי שהיא מתחילה להירגע, היא ניענעה בראשה ומשכה באפה "יש לי עוד שיעורים" אמרה בקול רועד ואני חיבקתי אותה יותר חזק זה מה שהיא חושבת עכשיו?! לא האמנתי לה "את-" התחלתי לומר עם פה פתוח ואז שיניתי "לא את לא נורמלית, את צוחקת עלי נכון?" שאלתי אותה כשאני לוחש באזנה, מרגיש את הצמרמורת שעוברת בה.

קול צילצול נשמע וחבורות תלמידים פרצו מכיתות, כל המסדרון היה מלא "עכשיו את בטוח לא תרצי לצאת נכון?" היא ניענעה בראשה בדיוק כשחבורת בנות נכנסה לשירותים "אני אומרת לכם שהי-" קולה גווע כשראה אותנו למה זה חייב ליהיות פקאצה ולא איזו חנונית חמודה?! נאנחתי "מה?" שאלתי בחדות והיא המשיכה לפעור את עיניה.

ניסיתי לנשום עמוק ולהירגע אך כשהבנתי שהיא לא הולכת לשתוק על זה השענתי את איב על הקיר בעדינות, מסתיר את פניה כדי שלא יראו שהיא בוכה וקמתי, מתנשא מעל הבנות בכמה ראשים "אל תדחפו את האף שלכם לעיניינים לא שלכם, שמעתם?" אמרתי בשקט אך במספיק תקיפה כדי שהם ישמעו, הם הנהנו בפחד "לא הגיע הזמן שלכם ללכת?" רמזתי והם ברחו החוצה, חלקם מצחקקות חלקם רועדות.

אני לא שלך- גמורWhere stories live. Discover now