אני לא שלך- גמור

פרק 3

"הוא מת?" שמעתי צעדים מחוץ לדלת והבנתי שלא, "מה עשית לו?" הוא גילגל עיניים ונשען על הקיר "אם את לא רוצה שקרים אל תשאלי שאלות על זה, עכשיו, מה את רוצה לדעת?"
"מי ירה עלי?" הוא חייך חיוך קטן "מי שרדף אחריך"
"וזה.." הוא הסתכל עלי במבט של 'את בכיתה טיפולית או משהו?'
"האנשים שלך ירו עלי?!" קמתי במהירות כשהבנתי והראש שלי הסתובב "תגיד לי אתה נורמלי?! " הוא הסתכל עלי בחיוך "כדאי שתשבי" אמר בקול רגוע "ותרגעי קצת"
"תענה לי עכשיו!" צעקתי עליו והוא התקדם במהירות תפס אותי בגרון והצמיד אותי למיטה "אמרתי לך שתשכבי" לחש והרגשתי את הנשימות שלו על פי "ואם לא באלי" אמרתי בזילזול "אז אני אגיד למי שירה עליך לא להחטיא הפעם" הוא התקדם ולחש לי באוזן, השתתקתי, חושבת על האפשרויות לבסוף החלטתי שאני לא שמה עליו "מי זה היה?" אמרתי והוא התעלם "תענה לי!" צעקתי, דמעות עמדו בעיני "שלא תעזי להרים עלי את הקול שלך!" הוא הידק את אחיזתו בצווארי והתחלתי להיחנק, הוא הסתכל עלי לשניה וחייך "קשה לנשום נכון?" אמר ועזב את הגרון שלי בשקט, התנשמתי כמו מטורפת "אתה משוגע!" אמרתי בין התנשפויות וראיתי אותו קומץ אגרופים "משוגע שהציל אותך" אמר וניסה לחייך ולשמור על קור רוח "משוגע שגרם לזה מההתחלה ואם היית מציל אותי לא היית חונק אותי עכשיו! או בכללי עושה את מה שעשית לאיש המסכן ההוא!" צעקתי והוא התקרב שוב, התכווצתי לאחור, מפחדת ממה שיעשה לי עכשיו.

כאילו לא עברתי מספיק היום שאני צריכה לעבור גם את זה? ירו עליי, חנקו אותי, עברתי ניתוח, איבדתי הכרה כמה פעמים, התעלפתי כמה פעמים ועכשיו הולכים לאנוס אותי ולא רק במגע?! דמעה ירדה לי ואני נגבתי אותה במהירות, כדי שאני לא אראה שום חולשה לדין הרוצח הזה "אוי נו פחדנית אחת" הוא אמר "הפעם זאת לא תיהיה חניקה בסדר?" הוא צחק ואז נתן לי כאפה "הנה היה כל כך רע?"לא הרגשתי חצי מהפנים שלי, הייתי בהלם ולא הצלחתי לזוז. נעמדתי במהירות והתחלתי ללכת לדלת, גוררת את רגלי אחרי , רואה את הדרך מטושטשת מדמעות שנאה.

הגעתי לדלת ושמעתי אותו מגחך מאחורי כשגיליתי שהיא נעולה "תן לי לצאת" אמרתי בכעס והוא ניענע בראשו "את צריכה להישאר ולנוח "איך אני יכולה לנוח אם אתה מתעלל ומרביץ לי? מטומטם אחד!" צעקתי עליו ודמעות זלגו לי מהעיניים כמו נהר "כאילו לא עברתי מספיק היום?!" הוא התקרה אלי ואני התכווצתי, מצפה לכאב.

הוא ליטף בעדינות את לחיי, מנגב את הדמעות "היום לא עברת כזה הרבה" הוא לחש ואני התנתקתי ממנו  והתרחקתי ככל יכולתי, כשהמגע שלו מרתיע אותי "את כאן כבר שבוע" אמר בפשטות, מתעלם מההתרחקות שלי.

הוא דפק על הדלת ומישהו שחור במדים פתח "בוס" השומר אמר והצדיע, דין הסתכל עליו והשומר הביא לו משהו מבריק, מזרק "לאלאלא" אמרתי במהירות ככה שזה התחבר למילה אחת ארוכה, הלכתי לאחור עד כמה שיכולתי מהרגל "את צריכה לנוח"
"אני רוצה ללכת לבית ספר" לא הקשבתי לו "את לא יכולה.. את יודעת את זה.. את לא יכולה ללכת"הוא אמר והסתכל עלי במבט חודר, חושב שאני לא שמה לב שהוא מתקדם אליי בצעדים קטנים.