Addictive love / אהבה ממכרת

-חלק 1-

היום הראשון ללימודים הגיע, ואני מעט חוששת. אני לא יודעת מה יהיה איתי, אם אכיר חברות חדשות, אם אצליח להיפתח לאנשים ולשחרר את הפחד הכי גדול שלי- אמון.
קשה לבנות אמון, במיוחד עבורי.
עברתי המון דברים בחיים שלי, דברים שאני לא מאחלת לאף אחד לעבור.
אני חושבת על זה המון, קשה לי לסמוך על אנשים שוב. אני מקווה שהכל יהיה בסדר.
קמתי מהמיטה, לא ברצון.
לבשתי חולצה לבנה עם הג'ינס השחור שלי והנעליים הלבנות האהובות עליי.
סידרתי את השיער שלי והלכתי למטבח. ראיתי שם את אמא.
"בהצלחה היום ילדה שלי, אני בטוחה שתהני מאוד" היא אמרה.
"גם אני" הנהנתי, אך בליבי לא הרגשתי כך.
לקחתי את הסנדוויץ' שלי ויצאתי לדרך.
בית הספר החדש לא היה רחוק, מרחק של 5 דקות הליכה מהבית שלי.
בדרך פגשתי ילדה שנראתה בערך בגילי, עם שיער בלונדיני ועיניים ירוקות.
"היי, את הולכת לבית הספר רבין?"
"כן, גם את?" עניתי.
"כן, אני לא חושבת שראיתי אותך בעבר, את תלמידה חדשה?" שאלה.
"כן, בכיתה ט'5" עניתי בחיוך.
"איזה כיף, את בכיתה שלי. איך קוראים לך?"
"אני אמה, איך קוראים לך?" שאלתי.
"אני אמילי, נעים להכיר. בואי איתי ואראה לך את הדרך לכיתה" אמרה אמילי.
חייכתי חיוך רחב וחשבתי לעצמי שאולי היום לא יהיה כל כך גרוע כמו שחשבתי.
נכנסנו בשער ונער גבוה עם עיניים כחולות ושיער בלונדיני התקרב לכיווננו. הוא חיבק את אמילי ואמר לה "בוקר טוב".
"אני לא רוצה להתערב, אבל אפשר לשאול מי זה?" שאלתי את אמילי בהתעניינות.
"ברור, תכירי אמה- זה אלכס החבר שלי".
" היי, את תלמידה חדשה?" שאל אותי אלכס.
"כן, אני בכיתה עם אמילי, גם אתה בט'5?" שאלתי את אלכס.
"לא, אני בכיתה י"ב4" ענה אלכס והלך.
הייתי קצת בשוק, לא ידעתי איך להגיב.
לאמילי יש חבר בכיתה י"ב? הוא לא גדול מידי?
"תגידי אמילי, איך הכרתם בכלל?" ניסיתי לברר איך הם הגיעו למצב הזה.
"אנחנו שכנים, בהתחלה היינו ידידים והתאהבנו. אנחנו ביחד כמעט שנתיים."
שנתיים?! התשובה של אמילי רק בלבלה אותי יותר. זה אומר שכשהיא הייתה בכיתה ז', אלכס היה בכיתה י'!
איך זה הגיוני? זה נשמע לי הזוי לחלוטין.
איך זה לא מפריע להורים שלה שהחבר של הבת שלהם גדול ממנה בארבע שנים והיא רק בכיתה ט'?
לא משנה, זה לא ענייני. אתרכז בעצמי ובהתאקלמות שלי בבית הספר החדש.
המשכנו לצעוד והגענו לכיתה, כולם כבר ישבו במקום וחיכו למורה. מסתבר שאני התלמידה החדשה היחידה בכיתה, מה שהלחיץ אותי עוד יותר. הבנתי שכולם מכירים את כולם, והם כנראה כבר מגובשים. חששתי שלא אצליח להשתלב בכיתה. באמצע הכיתה ישב ילד עם שיער חום ועיניים ירוקות והוא מאוד מצא חן בעיניי, רציתי להכיר אותו. ישבתי ליד אמילי והמורה נכנסה.
"שלום תלמידים, השנה יש לנו תלמידה חדשה בכיתה- אמה ירין. תקבלו אותה בידיים פתוחות ותעזרו לה להתאקלם בבית הספר. אני סומכת עליכם! אז בואו נתחיל בסבב שמות קצר כדי שאמה תוכל להכיר אתכם. "
הילד שהכי רציתי להכיר הוא אותו הילד עם העיניים הירוקות, הוא נראה לי מאוד מיוחד.
"אני דרור" אמר הילד עם העיניים הירוקות.
"דרור" אמרתי, שמחתי להכיר אותו.
אך למען האמת, ציפיתי שהוא יספר על עצמו קצת יותר, אבל הוא רק אמר את שמו והמשיך בעיסוקיו.
"אני ירדן" אמרה ילדה עם שיער חום קצר ועיניים ירוקות.
כל שאר התלמידים אמרו את שמותם, והשעתיים הראשונות עברו לי מאוד מהר.
הגיעה ההפסקה, וירדן באה לשולחן שלי ושל אמילי.
"היי אמה, אני ירדן- החברה הכי טובה של אמילי. ראיתי שהתחברתן, את רוצה להיות איתנו בהפסקה? " שאלה ירדן.
"כן, אני אשמח" עניתי בחיוך.
הן לקחו אותי למדשאות בחצר בית הספר, וראיתי את אלכס ועוד 2 בנים מתקרבים לעברנו. שני הבנים היו החברים הכי טובים של אלכס והם לומדים איתו באותה כיתה. אחד מהבנים הוא החבר של ירדן, והשני כנראה רווק. אבל האמת שזה לא עניין אותי.
הבנתי שהם סוג של חבורה, ולא הייתי בטוחה שזה מתאים לי. להסתובב עם חבורה של בנים שגדולים ממני בארבע שנים? זה קצת גדול עליי. בינתיים זרמתי, אבל ידעתי שלא אצליח להחזיק לאורך זמן, במיוחד לא אחרי מה שעברתי.
"איך קוראים לך?" שאל חבר של ירדן.
"אני אמה, נעים להכיר" עניתי בחיוך מאולץ.
"אני נייל" הוא אמר.
"אני דייב" אמר החבר השני של אלכס.
"אני אמה... " עניתי בחוסר סבלנות.
כל ההפסקה דייב הזה נצמד אליי.
הוא ישב לידי, לא הפסיק לדבר איתי כל הזמן, שאל אותי על העבר שלי... הרגשתי בחקירה.
הבנתי שיכול להיות שהוא בעיניין שלי וזה ממש לא מתאים לי. כמו שכבר אמרתי, נערה בכיתה ט' שיוצאת עם נער בכיתה י"ב זה הזוי.
החלטתי שאני שמה סוף לעיניין הזה והלכתי לדבר עם דייב. לקחתי אותו לצד ואמרתי לו:
"תקשיב, אני בקושי מכירה אותך ואני מרגישה ממש לא נעים, אתה נצמד אליי והכל וזה לא מתאים לי. אתה גדול ממני בהמון זמן ואני לא פנויה לקשר כזה. "
"מי את חושבת שאת?! נראה לך שאני בקטע שלך?! הצחקת אותי. " דייב ענה בצחוק ובזלזול.
"אוקיי, הבנתי. רק רציתי להבעיר נקודה שמאוד חשובה בעיניי, שתדע שזה לא אפשרי." אמרתי.
"הנקודה הובערה" דייב אמר והלך בזעם.

*זאת אמה בתמונה למעלה*