Addictive love / אהבה ממכרת

-חלק 15-

-נ.מ אמה-
הגיע הבוקר והתעוררתי.
ראיתי את דייב שעדיין ישן במיטתו וחיוך על פניו.
הוא כל כך מדהים, אני מאוהבת בו כל כך.
רק עכשיו קלטתי את זה, דייב הוא האחד שלי.
יצא לי לחשוב על מה שקרה אתמול ופתאום נפל לי האסימון, אולי דרור עשה את זה בכוונה כדי לגרום לי לקנא?
מצד אחד זה נשמע לי מופרך כי דרור הוא זה שנפרד ממני ולא להפך, עכשיו פתאום הוא רוצה שנחזור?
מצד שני זה ממש מגעיל להשתמש בעמית כדי לגרום לי לקנא, לא עושים דברים כאלה.
באמת שלא ידעתי מה לחשוב, אבל זה לא משנה, אני עם דייב עכשיו ואני אוהבת אותו.
דייב קם וארזנו את החפצים שלנו.
התקלחנו, התלבשנו והלכנו לאוטובוס.
ישבנו אחד ליד השנייה ודיברנו כל הנסיעה!
במשך חמש שעות רק דיברנו, כנראה שהוא באמת הנפש התאומה שלי.
הגענו סוף סוף לבית הספר וירדנו מהאוטובוס.
"בואי, אני אלווה אותך לבית שלך" דייב אמר.
"אני ממש אשמח, אבל אולי תשאר אצלי קצת?" שאלתי.
"ברור, ההורים שלי לא בבית עכשיו ואח שלי בגן" הוא אמר והלכנו יד ביד לכיוון הבית שלי.
הגענו הביתה ושמנו סרט אימה בטלוויזיה.
כשהיו קטעים מפחידים ופחדתי, דייב חיבק אותי ואחז בידי כדי שארגיש בטוחה. לידו, אני תמיד מרגישה בטוחה.
כשנגמר הסרט הוא אמר "אח שלי מסיים את הגן עוד מעט, אני צריך ללכת לקחת אותו הביתה. נדבר מחר?" הוא אמר.
הנהנתי, נתתי לו נשיקה והוא יצא מהדלת.
לדייב יש אח קטן, בן ארבע, וקוראים לו ניב.
יצא לי לחשוב שוב על כל מה שקרה עם דרור, והגעתי למסקנה שאני צריכה לדבר איתו על זה, לנסות להבין מה בדיוק הוא ניסה לעשות.
התקשרתי אליו ולקח לו בדיוק שנייה לענות.
"הלו? אמה?" הוא שאל.
"היי דרור, רציתי לדבר איתך על משהו שחשוב לי מאוד" אמרתי.
"אוקיי, אבל אולי עדיף שלא לעשות את זה בטלפון. תבואי אליי ונדבר?" הוא שאל.
"זה לא מתאים לעשות את זה בבית שלך, יש לי חבר".
"אני יודע, אבל אמרת שאת רוצה שנדבר, לא?" הוא שאל מבולבל.
"נכון, אבל אולי עדיף לעשות את זה בגינה ליד בית הספר, עוד חצי שעה?" שאלתי.
"אוקיי.. " הוא ענה בחוסר סבלנות וניתק את הטלפון.
לאחר חצי שעה יצאתי לכיוון הגינה וראיתי את דרור מרחוק.
התקדמתי אליו והוא התקדמם אליי בחיוך.
"מה קורה יפה אחת?" הוא אמר וחיבק אותי בחוזקה.
זזתי בעדינות מבין ידיו כדי לסמן לו שאני מרגישה לא בנוח. "דרור, אני מבקשת, יש לי חבר ובלי שום קשר לזה אתה יודע מה העבר שלי, זה לא נעים לי וזה מחזיר אותי אחורה, לתקופות שהייתי מעדיפה לשכוח".
"אני יודע מה העבר שלך אבל מה זה קשור? חיבוק אחד קטן, לא יקרה כלום" הוא אמר בחוסר סבלנות וחיבק אותי כנגד רצוני.
"די דרור, זה לא נעים לי" אמרתי והעפתי אותו ממני. התרחקתי ממנו ככל האפשר, זה כבר היה יותר מידי בשבילי.
"איזו כבדה, מה את לוקחת קשה? גם אם אני אגע בך, ייפלו השמיים?" הוא שאל עצבני והתקרב אליי שוב.
הוא חיבר אותי ונגע בי בצורה שלא התאימה לי, והתחלתי לבכות.
"מה יש לך?" הוא שאל והעיף אותי ממנו "מה את בוכה כמו ילדה קטנה, גם אם עברת משהו בעבר, זה משהו שאמור למנוע ממני לגעת בך?"
הזדעזעתי ממשמע אוזניי, בחיים לא חשבתי שמישהו יכול להיות כל כך חסר רגישות.
"שום דבר לא נותן לך את הלגיטימציה לגעת בי או בכל מישהי אחרת כנגד הסכמתה, זה פשוט הזוי מה שאתה אומר לי עכשיו. בלי שום קשר למה שעברתי, ואתה יודע כמה זה היה קשה לי, אתה לא אמור לגעת בי, לא משנה מה" אמרתי בטון גבוה עם דמעות בעיני.
הוא הסתכל עליי במבט מוזר, לא ידע איך להגיב כנראה. מישהו היה צריך להגיד לו את זה, האמת שכבר מזמן.
לקחתי את עצמי והלכתי משם, כל כך מהר שלא שמתי לב בכלל לאן. עברתי ליד הבית של דייב, וידעתי שאני חייבת לדבר איתו על זה. לא כדי שיגן עליי, סתם שידע.
עליתי אליו הביתה ודפקתי בדלת. מבפנים שמתי צחוק של תינוק שהמיס אותי.
הוא פתח את הדלת וניב על ידיו "אמה, מה את עושה פה?" הוא שאל מבולבל אך שמח.
"אני חייבת לדבר איתך, אתה יכול לדבר עכשיו?" שאלתי כי ידעתי שהוא צריך לטפל בניב.
"ברור, ניב צריך לישון עכשיו. אני ארדים אותו, בינתיים שבי בסלון ותראי טלוויזיה או משהו, אני כבר בא" הוא אמר בחיוך.
הוא הלך לחדר של ניב כדי לשים אותו בלול ולהרדים אותו.
ישבתי בסלון ועוד לא עיכלתי את מה שקרה עכשיו, הייתי בשוק שזה היה דרור, פשוט לא זיהיתי אותו, כאילו הוא היה מישהו אחר.
דמעות התחילו לזלוג מעיני מחדש, נפגעתי ממנו ברמה שאני לא מסוגלת לתאר במילים.
הוא, הבן אדם שהיה הכי קרוב אליי וידע עליי הכל, על כל מה שעברתי ועל ההתמודדות הקשה שלי במקרה הזה על בסיס יום יומי, ועל כמה שגרמתי לעצמי להתרחק ולפחד מגברים.
הוא בן, הוא אף פעם לא ידע מה אני ומה כל שאר הבנות עוברות כל יום, ואילו דברים הן עושות כדי לשמור על עצמן ולא לעבור דבר כזה. דייב חזר וראה אותי בוכה. הוא התיישב לידי ובהה בי במבט מוזר, מחכה שאדבר.