Addictive love / אהבה ממכרת

-חלק 5-

-נ.מ אמה-
יצאתי מהבית של דרור ולא ידעתי מה לעשות. מה אני אגיד לאמילי עכשיו? אני בכלל לא מבינה איך זה קרה. אני חייבת לספר את זה לאמילי. היא תכעס עליי או אפילו לא תרצה לדבר איתי, אני יודעת, אבל עדיף שהיא תשמע את זה ממני. אם היא תשמע את זה ממישהו אחר היא תיעלב ותכעס עוד יותר.
אבל בעצם, מרוב כל המחשבות על מה להגיד לאמילי ואיך, בכלל לא הצלחתי להבין שדרור, הילד המיוחד שכל כך רציתי להכיר, הילד שכל כך מצא חן בעיניי, הילד שאני מרגישה אליו כל מיני דברים שאני אפילו לא מצליחה להסביר... נישק אותי עכשיו!
עם כל רגשות האשם שלי גם הרגשתי טוב, הבנתי שדרור בקטע שלי. אבל רגע, הגבתי ממש לא טוב! הוא בטח נורא נפגע! זאת לא אשמתו בכלל, הוא בן אדם מדהים!
בעצם רק עכשיו הבנתי, אני אוהבת את דרור.
אני חייבת לדבר איתו, להגיד לו שזאת לא אשמתו. החלטתי לחזור לבית שלו כדי לדבר איתו ולהסביר לו את המצב.

-נ.מ דרור-
מה זה היה עכשיו? למה היא הגיבה ככה? עשיתי משהו לא בסדר? היא לא בקטע שלי? כל כך הרבה שאלות היו לי בראש, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. היא יצאה מהבית עצבנית ממש, למרות שהייתי בטוח שגם היא רוצה את זה... כל חיוך שלה גורם ללב שלי לדפוק כל כך חזק, אני אוהב אותה. היא כל כך יפה, אני מסתכל עליה ומתמוגג. העיניים האלה שלה, שכל פעם שאני מביט בהן אני מרגיש שאני עף באוויר. התחושה הזאת שאני מרגיש כשאנחנו מדברים על נושאים ששנינו אוהבים ומתעניינים בהם. ההרגשה הזאת שהרגשתי שהתנשקנו, הלב שלי היה על 200... בחיים לא הרגשתי ככה! היא פשוט מדהימה, אין לי מילים, ואני כל כך עצוב שהיא הגיבה ככה. ממש קיוויתי שילך בינינו...

-נ.מ אמה-
חזרתי לבית של דרור ודפקתי בדלת, הוא פתח לי אותה ולא היה לו מה להגיד. עמדנו אחד מול השנייה ושתקנו במשך 2 דקות רצופות.
"תיכנסי" הוא אמר לי ושבר את השתיקה.
נכנסתי וישבנו בסלון.
"אני ממש מצטערת על איך שהגבתי, זה בכלל לא קשור אלייך. אתה בן אדם כל כך מיוחד וממש לא התכוונתי להעליב לך." אמרתי.
"לא נראה לי שזה מה שאת חושבת... אם את לא בקטע שלי פשוט תגידי את זה. אני מעדיף לשמוע את זה ממך מאשר שתמשיכי לשחק אותה" הוא אמר.
"אני ממש לא משחקת אותה, אני באמת התכוונתי לכל מה שאמרתי. אני חושבת שאתה בן אדם חכם ורגיש, אכפתי ומתחשב, ואתה באמת מוצא חן בעיניי." אמרתי.
"את באמת חושבת ככה?" הוא שאל מבולבל.
"ברור! אתה באמת מדהים" אמרתי נבוכה.
"ואת לא בקטע שלי? פשוט תגידי את האמת" הוא אמר לי.
"אני בקטע שלך, זאת האמת" אמרתי ולא האמנתי לעצמי שאמרתי את זה.
"אז למה הגבת ככה? את חושבת עליי כל כך הרבה דברים טובים וזה הדדי, ואת בקטע שלי וגם זה הדדי, אז למה אנחנו לא ביחד?" הוא שאל מבולבל.
"כי גם אמילי בקטע שלך. היא החברה הכי טובה שלי, אני לא יכולה לעשות לה את זה." אמרתי ושוב לא האמנתי לעצמי. אני סיפרתי לו עכשיו את הסוד הכי גדול של החברה הכי טובה שלי?! עכשיו לגמרי הרגשתי רע. הרגשתי החברה הכי מגעילה בעולם.
"לא ידעתי את זה... אבל זו לא אשמתך. אנחנו לא צריכים לוותר על מה שיש בינינו בגללה. אני באמת חושב שהיא ילדה מקסימה, אבל אני לא מרגיש אליה כלום, אני אוהב אותך."
הלב שלי דפק כל כך חזק ומהר שהרגשתי שהוא עוד שנייה מתפוצץ. הוא באמת אמר את שלוש המילים האלה- אני אוהב אותך!
כבר לא עיניין אותי מה אמילי תחשוב ומה יקרה כשאני אספר לה, פשוט נישקתי את דרור.
זאת הייתה נשיקה ארוכה, והרגשתי כל כך טוב. הרגשתי כאילו הלבבות שלנו התחברו באותו רגע.
"גם אני אוהבת אותך, כל כך אוהבת אותך" אמרתי לדרור.
שנינו חייכנו אחד לשנייה והלב שלי לא הפסיק לפעום, זה לא קרה לי בחיים.
עדיין לא האמנתי שזה קרה. הבחור שאני אוהבת הרגע אמר לי שהוא אוהב אותי בחזרה והתנשקנו.
אני ודרור המשכנו לדבר עד 00:00 בלילה.
"כבר ממש מאוחר, אני חייבת ללכת הביתה" אמרתי.
"אוקיי, אבל מחר אני אוסף אותך בבוקר ונלך לבית הספר?" הוא שאל.
"כן" עניתי בחיוך. ידעתי שעדיף שמחר אלך איתו ולא עם אמילי, לפחות עד שאספר לה את האמת.
"ביי" אמרתי ונתתי לו נשיקה.
הגעתי הביתה והתקלחתי. הכנתי את הבגדים שלי והתיק למחר ונכנסתי למיטה עם הפ'יגמה האהובה עליי. הפ'יגמה עם הבמבי מדלתא.
שוב לא הצלחתי להירדם, חשבתי כל כך הרבה. הייתי כל כך שמחה, עשיתי את זה- השגתי את הדבר שהכי רציתי בעולם.
מצד אחד, נורא שמחתי שאני ודרור ביחד כי אני באמת אוהבת אותו. אבל מצד שני, ידעתי שאמילי תכעס עליי כשאספר לה, וגם לא כל כך ידעתי איך אעשה זאת. אבל דבר אחד היה בטוח, אני אספר לה הכל. גם אם יהיה לה קשה לקבל את זה, ואני בטוחה שיהיה לה קשה, אבל אין ברירה. אני מעדיפה לספר לה את האמת ושהיא תכעס עליי מאשר להמשיך לשקר לה. זה לא מגיע לה, מגיע לה לדעת את האמת.
החלטתי להפסיק לחשוב על זה ולישון, אחשוב על זה כבר מחר.

*אלה אמה ודרור בתמונה למעלה*