Addictive love / אהבה ממכרת

-חלק 16-

-נ.מ דייב-
שמתי את ניב בלול ושרתי לו שיר ערש עד שנירדם. חזרתי לסלון וראיתי את אמה בוכה, ולא הבנתי למה. התיישבתי לידה וראיתי בעיניים שלה שמשהו לא בסדר, קרה משהו רציני.
"אמה, אני מקשיב" אמרתי ושמתי יד על כתפה, כדי להראות לה שאני מבין שמשהו עובר עליה ושאני פה בשבילה.
"אני צריכה לספר לך משהו חשוב, אבל תבטיח שלא תתעצבן" היא אמרה.
"אוקיי, תתחילי" אמרתי סקרן.

-נ.מ אמה-
"אוקיי, תתחילי" דייב אמר בסקרנות.
"אחרי הריב שלנו הבנתי שאני רוצה לדבר עם דרור כדי להבין מה קורה ולמה הוא עשה את זה" אמרתי ודייב קטע אותי באמצע.
"מה הוא עשה?" הוא שאל מבולבל ונזכרתי שלא סיפרתי לו.
"לא רבנו סתם, זה קרה בגלל דרור. הוא ניצל את עמית כדי לגרום לי לקנא, ורציתי לדבר איתו על זה" אמרתי.
"מה? הוא פשוט ניצל אותה? זה גועלי ברמות" הוא אמר קצת המום.
"אני יודעת, אבל תיתן לי לסיים לדבר" אמרתי והוא הנהן. "רציתי לדבר איתו אז התקשרתי אליו ורציתי לקבוע איתו. הוא הציע שניפגש אצלו, אבל אמרתי לו שזה לא מתאים ונפגשנו בגינה ליד בית הספר. כשהגעתי הוא חיבק אותי חיבוק חזק ואמרתי לו שזה לא נעים לי, ושזה מחזיר אותי אחורה ומעלה לי זכרונות לא טובים ממה שעברתי. הוא זלזל בזה וחיבק אותי בכוח, ואז הוא נגע בי, במקומות שהוא לא היה אמור לגעת" עוד לא הספקתי לסיים ודייב נהיה אדום.
"מה?! זה מה שהוא עשה לך?!" הוא צרח וניב התעורר בבהלה והתחיל לבכות. "כן" אמרתי והמשכתי לבכות.
דייב הלך לניב והרגיע אותו, אחרי 5 דקות הוא חזר לישון. דייב סגר את הדלת של החדר שלו, וחזר אליי לסלון.
"את רוצה להגיד לי שהוא הטריד אותך?! אני אהרוג אותו, אני פשוט אהרוג אותו! היום הוא מת!" הוא אמר בזעם והתחיל להתהלך כדי לפרוק את העצבים.
"די דייב, בבקשה" אמרתי כדי לסמן לו שקשה לי גם ככה.
"את צודקת, אני מצטער, לא חשבתי עלייך בכלל" דייב אמר וחיבק אותי כדי שארגע, אבל זה לא עזר. הדמעות לא הפסיקו לזלוג מעיניי, והרגשתי כל כך חסרת עונים.
"אני אטפל בו, את תראי, הוא לא ייצא מזה כל כך בקלות" הוא אמר עדיין בזעם.
"אני לא רוצה שתרביץ לו, לא סיפרתי לך את זה כדי לתגן עליי, רציתי שתעזור לי להתגבר על זה, זה הכל" אמרתי רגועה יותר.
"אני לא ארביץ לו, אל תדאגי. אני פשוט אדבר איתו ואסביר לו שאף אחד לא מתעסק עם חברה שלי, ובטח שלא מטריד אותה!" הוא אמר.
"אוקיי" אמרתי, כי האמנתי לו.
"אני רוצה לעשות את זה עכשיו, איפה הוא גר?" הוא שאל ושם נעליים.
"מה עכשיו? הוא לבד בבית, ההורים שלו נמצאים בשליחות בחו"ל עד סוף החודש" אמרתי.
"מעולה, נוכל לדבר בשקט" הוא אמר "תישארי פה ותשמרי על ניב, אני אחזור עוד מעט".
"אבל רגע, אין לך את הכתובת שלו" אמרתי.
"אז תתני לי אותה" הוא אמר וכתבתי לו אותה על פתק, הוא יצא מהבית ונשארתי לשבת בסלון.

-נ.מ דייב-
הייתי כל כך עצבני, אני לא יכול לתאר במילים עד כמה. לקחתי את הפתק מאמה ויצאתי לכיוון הבית של דרור. לא ידעתי את הקוד של דלת הכניסה בבניין שלו, אז צלצלתי באינטרקום. הוא לא פתח את הדלת, הוא לא רצה שאכנס, הוא ידע מה צפוי לו ושזה לא הולך להיות נעים.
למרות שהבטחתי לאמה, אני לא יכול רק "לדבר איתו בנועם", הבן אדם הטריד אותה!
בדיוק יצא שכן מהלובי והשאיר את הדלת פתוחה אחריו, אז נכנסתי.
עליתי לקומה שאמה כתבה על הפתק, ודפקתי בדלת שלו.
"זה דייב, תפתח לי בבקשה" אמרתי אבל הוא לא ענה. "נו כבר, תפתח" אמרתי והתחלתי לבעוט בדלת בחוזקה.
"אני לא פותח לך" הוא צעק מבפנים והתחלתי לצחוק.
"אתה ממש פחדן אה? אתה פשוט מפחד להתמודד מולי. מה נראה לך, שתצא מזה נקי? אמה סיפרה לי הכל, וזה הסוף שלך!" אמרתי והמשכתי לבעוט בדלת. "תפתח!" אמרתי שוב והפעם הוא פתח.
עמדתי מולו, גבוה ממנו בראש, והבטתי בו במבט זועם. לא חיכיתי שנייה והתנפלתי עליו.
דחפתי אותו לתוך הבית וטרקתי את הדלת מאחוריי.
"חתיכת פחדן, אתה הטרדת את אמה? באיזו זכות?! אתה עומד לשלם על זה ביוקר!" אמרתי ונתתי לו אגרוף שהעיף אותו לרצפה.
לא היה לו מה להגיד, הוא פשוט הסתכל עליי בעלבון.
"מה קרה? בלעת את הלשון? פתאום אין לך מה להגיד? כשהטרדת את אמה ידעתי טוב מאוד איך לדבר ולזלזל בעבר שלה ובמה שהיא עברה" אמרתי והוא שכב על הרצפה, מחזיק בעינו שכאבה מהאגרוף שנתתי לו.
"תקשיב לי טוב, טוב טוב! אתה לא מתקרב יותר לאמה בחיים שלך, אתה מבין אותי?! אני ואמה ביחד, היא לא הולכת לחזור אלייך, זה ברור?!" שאלתי והוא הנהן בפחד.
"תתבייש לך, עכשיו אני הולך להגיש נגדך תלונה במשטרה!" אמרתי ובאתי לצאת מין הדלת.
"לא, אל תלך!" הוא אמר וקם אליי, שמתי לב שעינו הפכה סגולה ונפוחה.
"אל תגיש נגדי תלונה, אני מתחנן! אני בסך הכל נער, אני לא יכול להרשות לעצמי שיהיה לי תיק פלילי!" הוא אמר.
"אתה צודק, אתה בסך הכל נער, אז למה עשית את זה? למה הטרדת את אמה?!"
"אני לא יודע! אני מצטער! הייתי מבולבל וכל הרגשות התערבבו לי, לא ידעתי מה לעשות או להגיד. אני אוהב אותה! זה פשוט חרפן אותי שלא נוכל להיות ביחד" הוא אמר.
"אני שמח שהבנת את זה" אמרתי "אבל זה לא ימנע ממני להגיש נגדך תלונה".
יצאתי מהדלת ודרור סגר אותה אחריי, היה נדמה לי ששמעתי אותו בוכה. אולי מכאב, אולי מפחד, או גם וגם.
חזרתי לבית שלי ואמה חיכתה לי שם בקוצר רוח, מחכה לשמוע מה קרה.
"אתה לא הרבצת לו נכון? הבטחת לי" היא אמרה והבטתי בה במבט מתבייש, ידעתי שהיא תתאכזב ממני.
היא הסתכלה עליי והבינה רק מהמבט שלי מה התשובה, היא הבינה שלא קיימתי את ההבטחה שלי.
"אני לא מאמינה" היא אמרה והביטה בי במבט מאוכזב ומלא כאב, ויצאה מהבית בטריקת דלת.
התיישבתי בסלון, מנסה לחשוב מה אני יכול לעשות כדי לגרום לה לסלוח לי.