אח של ת׳ור

*3*

לוֹקִי פוקח את עיניו ורואה שלוש דמויות מטושטשות. ראייתו מתבהרת והוא רואה את פריגה, אמו, ת׳וֹר, אחיו, ואוֹדִין, אביו. לוקי יושב ברפיון שעוּן על הקיר.
"אחי, למה זה היה טוב? באמת, גם ככה כואב לי הראש מאז שהתעוררתי... נראה לי שהוא הוזה..." פונה לוקי להוריו.
הוא נאנח מכאב.
"תביאו לו מים!" קוראת פריגה למשרתים.
"שום מים!" מבטל אודין את דבריה. "איפה הגוף האמיתי שלך?" הוא פונה ללוקי.
"פה..." הוא עונה.
"אל תיתמם!" קורא אביו.
"אני לא... מה קורה פה?" שואל לוקי בחוסר הבנה.
"מה אתה מסתיר?!" קולו של אודין מתגבר מעט, "תפסיק לשקר!"
"למה שאני אשקר?..."
"כן, באמת, למה שאתה תשקר? אתה!"
לוקי מסתכל על אמו בחוסר אונים.
ת׳ור עומד מצדו השני של אודין, אך מרוחק מעט.
'אולי הוא לא זוכר?' אומרת פריגה לאודין בלי קול.
"לוקי, מה הדבר האחרון שאתה זוכר?" היא רוכנת אל בנה ושואלת ברכות.
"הלכתי לישון והתעוררתי עם כאבים." הוא עונה.
"אוקיי...טוב, אז... תלך לנוח. בסדר?"
"מה?" שואל לוקי בהפתעה.
"כן, אם אתה לא מרגיש טוב..." היא עונה.
"אה... ב...סדר..." הוא קם ומתקדם.
הוא נעצר. "אני יכול לשאול רגע משהו?" הוא מסתובב אליהם.
"ברור!" אומרת פריגה בחיוך, שנראה מעט מאולץ.
"אוקיי..." עונה לוקי, שבופתע גם ממהירות התגובה, "זה קשור במקרה להכתרה?" הוא שואל.
"מה?" שואל ת׳ור לפתע.
"קרה משהו בקשר להכתרה של ת׳ור שבגללו אתם חושבים שעשיתי משהו? כי אם כן- אני רוצה להגיד שלא עשיתי כלום. ואני גם לא מתכוון לעשות. רק שתדעו."
"לא, לא קרה כלום." אומרת פריגה נחרצות ומקבלת מבטים רוטנים מבעלה.
"טוב." אומר לוקי. "פשוט כי ההכתרה בעוד שבועיים אז חשבתי... אולי זה... קשור לזה."
פריגה מחייכת אליו והוא מסתובב חזרה והולך.
אודין מסמן לשני שומרים ללכת אחריו ופריגה מגלגלת עיניים.
השלושה מביטים בלוקי העולה במדרגות. תחושת בלבול אופפת את כל משפחת המלוכה של אָסְגַארְד.
לוקי פונה לצד שמאל. "אה, החדר שלי בצד ה... שני..." הוא פונה ומתקדם. הוא רואה שכולם מסתכלים עליו ומרגיש שמסתירים ממנו משהו.
השומרים נעצרו ולאחר שהוא התקדם עוד קצת הם ממשיכים אחריו.
"הוא לא זוכר."-"הוא משקר." אומרים פריגה ואודין בו זמנית.
"הוא לא זוכר." חוזרת ומדגישה פריגה.
"הוא מתכנן משהו." אומר אודין בהחלטיות.
"לא, אני לא חושבת."
"אז איך את מסבירה את זה שהוא הלך לכיוון של הנשקייה?"
"הוא התבלבל." היא עונה. "זה הגיוני."
"יותר הגיוני שהוא משקר."
"הוא לא זוכר כלום, רואים עליו. למה אתה כל כך בטוח שהוא משקר?!"
"למה את בטוחה שלא?! זה..." הוא לא מסוגל לומר את שמו -"הוא. כל חייו הם שקרים ומזימות."
"מעניין למה..." ממלמלת פריגה.
"אני אמא שלו. אמא יודעת מתי הילד שלה משקר."
"אף פעם אי אפשר לדעת מתי הוא משקר." אומר אודין והוא נשמע מאויים, "כמו כן גם אי אפשר לדעת מתי הוא דובר אמת. עדיף פשוט לצאת מנקודת הנחה שהוא משקר."
פריגה מזעיפה פנים.
"אני מסכים." אומר ת׳ור, "אם מישהו יכול לדעת מי דובר אמת ומי משקר זה לוקי; ולנו אין דרך לדעת לגביו."