אח של ת׳ור

*9*

"אתה לא תפגע בעוד ילד שלנו!" קוראת פריגה בזעם.
"לא- אני אפגע בילד של לאופי." עונה אודין, בטוח במעשיו.
"זהו? - כל כך הרבה שנים אתה מגדל אותו, אתה חי אתו , ובבת אחת אתה שוכח הכל?!"
"אבא או לא אבא, אני מלך. ואני צריך להראות לנתינים שלי שאני דואג להם."
"הנתינים שלך לא יודעים כלום, הם לא יודעים שזה היה הוא- עברו רק 6 ימים."
"אז את אומרת שאני צריך לשקר להם? לרמות אותם?"
"אני אומרת שאתה לא צריך להשליך את בנך לכלא."
"הוא לא בני! אילו היתה לי האבן של הזמן הייתי חוזר ולא לוקח אותו! בלעדינו הוא היה מת כתינוק אבל אנחנו הצלנו אותו- וכך הוא גומל לנו- עדיף כבר שהיה מת. והוא בהחלט היה צריך לקבל עונש מוות אבל רק בשבילך אני משאיר אותו בחיים. רק בשבילך! נסי להיות במקום שלי, פריגה. מישהו בגד בממלכתו, מלכו ומשפחתו, הרג בני אנוש חפים מפשע וענקי כפור, פתח במלחמה מחדש- לאחר שנים של סדר! איזה עונש את היית נותנת לו?"
פריגה לא עונה. היא רק מביטה באודין. היא כבר לא יודעת מה לומר, הוא עקשן. גם היא כועסת על הבגידה של לוקי, היא בעיקר עצובה. עצובה שהוא היה צריך להגיע למצב כזה כי זה כנראה אומר שלא היה לו טוב, עצובה שהוא בגד במשפחתו ובמולדת, ועל המצב שהמשפחה נקלעה אליו. למרות הכל, היא לא מסוגלת לתאר לעצמה שבנה יהיה בכלא ושהיא תהיה רחוקה ממנו עד לסוף חייה. לפני כמה ימים היא חשבה שזה מה שיהיה, כשהודיעו לה שלוקי נהרג, היא ניסתה להבין איך היא תחיה את חייה בלי בנה הקטן אבל אז בנה הקטן חזר! וזה הנס הכי גדול שיכלה לקבל! עכשיו בעלה רוצה לקחת את הנס הזה ממנה...
אודין הולם בשולחן ויוצא מן החדר.