*26*

187 37 15
                                    

"לא אכפת לי שזה יום הולדתו. הוא לא מעניין אותי יותר!" אומר אודין לפריגה.
"אבל אותי הוא כן מעניין!" היא עונה. "זאת הפעם הראשונה שהוא לא בבית ביום ההולדת שלו... אם הוא היה כאן היינו חוגגים, כמו בכל שנה... והיינו נהנים... תמיד כיף אתו, הוא כל כך מצחיק, אני כל כך נהנית להיות אתו..." היא אומרת בגעגוע רב. "עכשיו הוא עם ת׳ור במִידְגָארְד, ות׳ור אף פעם לא זוכר ימי הולדת של אחרים..."
"את שומעת איך את מדברת על לוקי ואיך את מדברת על ת׳ור, לוקי תמיד היה הבן המועדף עליך..."
"אני אוהבת את שניהם באותה המידה, מי שעושה כאן העדפות ואפליות הוא אתה..."
"אני לא עושה העדפות, ראית איך הענשתי את ת׳ור."
"לת׳ור נתת הזדמנות לחזור! לא השלכת אותו לכלא לשארית חייו."
"פריגה, נמאס לי כבר להתווכח אתך, כל התקופה הזאת את רק מתווכחת אתי על לוקי, את לא מפסיקה לדבר על לוקי, כל הזמן- די! מספיק! זה או אני או הוא!"
פריגה מביטה בו מבלי למצמץ. "...הוא..."
היא יוצאת מהחדר בראש מורם וגב זקוף ואודין נותר המום במקומו, לבדו בחדר.

אח של ת׳ורWhere stories live. Discover now