אח של ת׳ור

*11*

"לוקי?" פריגה מגיעה אל המקום החשוך שבו לוקי נמצא.
היא רואה אותו. היא מחזיקה ספר בידה.
"לוקי... אני כל כך מצטערת, לא היית צריך לגלות ככה. אבא שלך פשוט מאוד כועס אבל הוא ירגע ונשב אתך ונדבר, בסדר? כמו שצריך." היא אומרת בתקווה רבה.
"עכשיו הכל ברור..."  אומר לוקי בקודרות. הוא מבולבל ומבוהל כל כך עד כדי כך שהוא רועד.
"מה?" היא שואלת בעדינות.
"הכל."
פריגה מושיטה לו את הספר. "קח. הבאתי לך משהו. רציתי לתת לך את זה ביום ההולדת שלך אבל אני חושבת שיכול להיות נחמד לתת לך אותו כבר עכשיו..."
לוקי מתקרב ולוקח את המתנה.
"זה בכלל יום ההולדת שלי?... או שגם זה שקר?..."
פריגה משפילה את מבטה.
"אז בגלל זה לא יצאתי מהארמון במשך שנים... נכון? למה שיקרתם לי? יכולתם פשוט לדבר איתי מלכתחילה."
"רצינו להגן עליך... אביך ואני... לא רצינו שתרגיש שונה... אני רוצה שתדע- לא משנה מה- אתה עדיין חלק מהמשפחה."
"לא." הוא אומר ברעד.
"אני לא אמך?" היא שואלת בעדינות.
"את לא... מגיע לך יותר מזה..."
הוא מסתכל עליה בעיניים בורקות ומבט עצוב ונעלם בהבזק ירוק. "לוקי -" פריגה מנסה לתפוס אותו אך הוא כבר נעלם.
דמעות זולגות על לחייה.

***

לוקי נמצא במערה אפלולית. הוא מתיישב בתסכול ועצב על הקרקע ובוכה.
הוא נזכר בתקופה שבה קסמיו התגלו אליו. התקופה הכי קשה בחייו... הוא לא הכיר אותם ולא ידע איך לשלוט עליהם או איך הם פועלים. הוא היה שולט על אנשים וחפצים לא במכוון. הוא היה שומע קולות בראשו, שלאחר מכן התברר שהיו מחשבות של אחרים. הוא חשב והרגיש שהוא משתגע לגמרי , הוא פחד מעצמו (תחושה דומה לזו שהוא מרגיש עכשיו). ובנוסף לכל, גם כל השאר פחדו ממנו ואודין אפילו נעל אותו בארמון מחשש שיפגע באזרחי אסגארד.
אך פריגה האמינה בו בכל ליבה. היא לקחה אותו אל אותה מערה ונתנה לו להתאמן שם בקסמים. היא לא פחדה. היא עזרה לו להתאמן בקסמים והראתה לו שהם לא כאלה מפחידים ברגע שהוא לומד להכיר אותם ולשלוט עליהם. הם היו צוחקים יחד ומדברים והיא היתה מעודדת אותו כשהוא היה מתאמן. היא גרמה לו להאמין בעצמו יותר.
"אמא..." הוא מוחה דמעה.