*39*

162 33 11
                                    

לוקי שוכב במיטתו בחדרו בארמון אסגארד.
שנתו נודדת.

'בנו של לאופי...' הוא נזכר במילותיו כשדיבר עם אודין... כשרק עיכל (בפעם הראשונה) את מה שאודין סיפר לו- שאביו הביולוגי הוא בעצם לאופי.

הוא לוקח ספר ומתחיל לקרוא, אך הוא לא מרוכז...
'אני המפלצת שהורים מספרים לילדיהם עליה בלילה?!'
הזכרונות מהדהדים בראשו...
'הוא לבן!'
הוא לא מצליח להפסיק לחשוב על זה...
"יותר מדי מחשבות, אה?" אומרת סיף שנמצאת בכניסה לחדר.
"כן... לגמרי..." עונה לוקי.
היא מתקדמת לעברו.
"גם אני לא מצליחה להירדם... אני מקווה שאתה לא כועס על מה שאמרתי ביוטנהיים..."
"לא..."
סיף מתיישבת על המיטה.
"עדיין קשה לי לקלוט ש..." הוא אומר, "כל זה... זה לא מי שנועדתי להיות..."
"זה בדיוק מי שנועדת להיות, לכן הגעת לכאן." עונה סיף.
לוקי מחייך.
"על מה את חשבת?" הוא שואל.
סיף מתמהמהת...
ת׳ור מגיע נסער:" לוקי! חטפו את אמא!"

אח של ת׳ורWhere stories live. Discover now