"אז אתה לחוץ מההכתרה?" שואל לוקי.
"מה?" שואל ת׳ור.
"אתה נראה קצת..."
"אני נראה לחוץ?"
"זה הגיוני, זה טבעי. גם אני הייתי ככה אם היה לי אירוע כזה..." את החלק על עצמו הוא מלמל.
"לוקי , האמת היא ש..." אומר ת׳ור בשקט ולוקי לא שומע וממשיך לדבר:" אתה יודע , אני מחכה ליום הזה..."
"מה, באמת? רגע, למה?" הוא חושב שאולי לוקי מחכה ליום הזה כדי להרוס אותו... בעצם זה מה שהוא עשה... אבל לוקי עונה תשובה אחרת לגמרי:" מכתירים את אחי הגדול ליורש העצר של אסגארד. זה מרגש, אתה לא חושב?" הוא מצחקק.
"לוקי, האמת היא ש..." הוא מתחיל שנית , אך שוב נקטע- שני שומרים מגיעים ואוזקים את לוקי.
הוא המום ות׳ור קצת פחות.
"היי! מה-" מנסה לוקי להיאבק ולהבין. "לאן בדיוק אתם לוקחים אותי?!"
"אל המקום שאליו אתה שייך." מגיע אודין.
"אבא...!" אומר לוקי בביישנותו הרגילה מול אביו.
"אני לא אביך!" צועק עליו אודין.
לוקי מפסיק להיאבק ומסתכל על אודין.
"ואתה לא בני!" ממשיך אודין.
"מה..." לוחש לוקי.
"אתה תבלה את שאר שנות חייך בכלא. כעונש על בגידה, ורצח." מצהיר אודין.
לוקי פוער את פיו ועיניו.
"לא! לא!" פריגה מגיעה בריצה.
השומרים מתחילים לקחת את לוקי משם. הוא מביט באודין בפה פעור ובחוסר הבנה מוחלט.
"עזבו אותו!" היא צועקת עליהם ומתקרבת.
הם ממשיכים בדרכם.
"אמרתי עזבו אותו!!!" היא צועקת ומפרידה אותם בכוח מבנה.
כולם המומים.
לוקי ות׳ור מחליפים מבטים. פריגה מחזיקה אותו ועומדת לפניו, מגוננת עליו.
"ואתה..." היא פונה אל אודין בזעם. "הפעם אני לא אוותר. אני לא אשתוק! אני עומדת על שלי! אתה גירשת את הבן הגדול שלנו, נתת לו לסבול לבד בעולם בני התמותה. הנחת... הנחת לקטן למות... הפעם אני לא מוותרת! אני לא אתן לך לגעת בו! אף אחד עוד במשפחה הזאת לא ייפגע! ואתם, תעזבו אותו כבר, - אני המלכה!" היא צועקת על השומרים שניסו שוב לקחת את בנה.
"ומה עם כל האנשים שהוא הרג?" שואל אודים בכעס, "הם לא נפגעו?"
ת׳ור מתקרב אל אביו:" אבא, אני חושב שהוא הבין..." הוא מנסה להרגיע את הרוחות, אך אודין מעיף אותו הצדה והוא מקבל מכה בידו.
אודין לגמרי יצא מכליו. בניו המומים ומחליפים מבטים. לוקי לגמרי חסר אונים- תלוי בין השומרים לבין אמו שנוגעת בו ומחזיקה אותו בכל פעם שהיא רואה את השומרים מתקרבים. ת׳ור עומד בצדי החדר ומחזיק את זרועו. המכה היתה כואב הרבה פחות לולא ההלם והבהלה מצעקות אביו שמכפיש את אחיו בעלבונותיו ואמירותיו הקשות. אשתו, לעומת זאת, חדורת מטרה.
"אתה בכלל לא הבן שלי! וגם לא שלה! אתה מאומץ! הטעות הגדולה ביותר שעשיתי!" צועק אודין על לוקי.
ת׳ור מתאושש מהמכה והמום מהתנהגותו של אביו.
פיו של לוקי עדיין פעור.
"ואתה לא רק מאומץ- אתה ענק כפור מיוטנהיים." ממשיך אודין. "אתה ענק כפור קטן ונבזי וחשבתי שאני אוכל להשיג באמצעותך שלום אבל עכשיו אני מבין שכל מה שאני אשיג ממך זה רק סבל! אני מתבייש להיות קשור אליך! אתה הרגת אנשים! כמעט השמדת גזע שלם! אתה הפושע המסוכן ביותר באסגארד! אתה אכזבה, פשוט אכזבה. אם לא אני אתה כבר היית מת מזמן אבל אני החלטתי לתת לך הזדמנות- איזו טעות! בלעדיך החיים שלי היו כל כך הרבה יותר קלים!"
לוקי מבועת.
דמעה זולגת על לחיו.
הוא רץ משם ועולה במדרגות.
"יש לך אולי עוד כמה מילים חמות להגיד לו?!" פונה פריגה אל אודין בקול רם, "תראה מה עשית! לזה התכוונת כשאמרת שאנחנו צריכים לספר לו?!"
"מה זאת אומרת ענק כפור?!" שואל ת׳ור. הוא כל כך המום ומבולבל.
"אבא שלך לקח ענק כפור משדה הקרב ואימץ אותו. ועכשיו הוא מאשים אותו בכל דבר!" 'מסבירה' לו פריגה.
"הוא באמת אשם!" קורא אודין.
"אז למה הוא לא כחול? וענק?" תוהה ת׳ור, אך הוריו מתעלמים ממנו.
"ואת -" אומר אודין הזועם, "את הכתרת אותו- איך העזת? הוא לא אסגארדי!"
"הוא אסגארדי. הוא גדל באסגארד והוא הנסיך של אסגארד."
"רגע, רגע- למה לא סיפרתם לי את זה?" שואל ת׳ור, הוא עדיין מנסה לעכל את העובדה שגילה.
"תשאל את אבא שלך." אומר פריגה, "אתה יודע מה," היא פונה אל אודין, " אם אנחנו כבר כל כך בקטע של גילויים משפחתיים אולי תספר לבנים עליה -" אודין משתיק אותה.
"על מה?" שואל ת׳ור.
הם שוב מתעלמים ממנו. "ואת עוד מגנה עליו.- למרות כל מה שהוא עשה." אומר אודין.
"אני תמיד אגן עליו." היא חורצת.
היא מפנה את גבה אל בעלה ועולה במדרגות לכיוון שאליו הלך לוקי.
YOU ARE READING
אח של ת׳ור
Fantasy"אם מישהו יכול לדעת מי דובר אמת ומי משקר זה לוקי; ולנו אין דרך לדעת לגביו." במשפחת המלוכה האסגארדית לא חסרות צרות... האח הצעיר שתמיד קינא באחיו הבכור- יורש העצר ת׳ור- גילה שהוא מאומץ ושבעצם הוא נלקח מבני הממלכה האויבת בסופה של המלחמה המפורסמת בין...
