קולות התרועה והעידוד נשמעו ברחבי ממלכת הים. התושבים כולם ישבו באצטדיון רחב, שהזכיר בצורתו אמפיתיאטרון עצום. על כל מושב צף תושב אטלנטיס בהתרגשות.
מייקל לבש חולצה שהייתה רחבה עליו בכמה מידות. גוון החולצה היה כחול-כהה, שתאם לצבע המרכזי שעטף את כל סביבתם. "תראה," הוא משך בחולצתו של מקס.
מקס, כמו תמיד, היה שקוע במחשבותיו, אך הפעם הצליח לנער את עצמו מכך מהר יותר. "מה?" מלמל לרגע לפני שראה שעל החולצה היה כתוב אטלנטיס זה המקום שלי! .
מייקל אחז בעלון מידע על הקרב הצפוי. "הקרב השבועי הוא בין שני חיילים לשעבר. אסירים של הטראביס גייל." הוא קרא.
"א-אני עדיין לא מבין איך היא הגיעה לשלוט כאן. לא אמורים להיוולד כאן בכדי לזכות בתואר הזה?" מקס תהה לעצמו. "ואיפה גורו?" הוא שאל פתאום.
"מקס," מייקל הגיב מיד. "אנחנו סיימנו את המסע שלנו, זהו. גורו הגיע הביתה."
"מתי בפעם האחרונה ראית אותו?"
"מקס." מייקל קרא שוב בשמו. הוא קיפל את עלון המידע לפני שהמשיך. "אני מבין, אוקיי?" הוא הניח את כף ידו על כתף חברו. "אתה מרגיש עכשיו ריק. התרגלת לשגרה מסויימת של המכון, ועכשיו, כשסיימנו עם זה - קשה לך להתרגל לעובדה הזו."
"מ-ה? לא." מקס השתנק לרגע.
"זה בסדר. לכל דבר יש סיום, בסופו של דבר."
"מייקל, אני לא התכוונתי לזה. לא נראה לך מוזר שגורו פשוט - נעלם?" הוא שאל. "בלי להיפרד?"
"עוד לא יצאנו מכאן." מייקל הזכיר לו רגע לפני שהכורז שהיה מול זירת הקרב הגיח קדימה וקרא בקולי קולות לפתיחת הקרבות. "עכשיו, פשוט תהנה. הקרבות הן חלק בלתי נפרד מהתרבות האטלנטית."
החיילים לשעבר נכנסו פנימה, בצדדים מנוגדים, כשכל אחד מהם לבוש בשריון מפורק לצורות וחלקים שונים. אחד מהם אחז בגרזן קצר שתאם את גובהו של הלוחם. קצה הלהב של הגרזן חתך את האדמה הלחה ממשקלו והחייל לשעבר הסתכל מעלה, אל עבר היריב שלו.
"כתוב כאן בעלון הזה שהזירה הזו נוצרה בפקודת הטראביס לפני פחות מעשור. הזירה אמורה לשמש כאמצעי כפרה לאלה שביצעו חטאים ועבירות, אבל גם יכולה לשמש כאמצעי לבקר את השלטון." הוא הקריא את התוכן מהעלון והתבונן בזירה. "אם מישהו רוצה להפיל את גייל מהשלטון, הוא רק צריך להזמין אותה לקרב בזירה ולנצח אותה."
"מה החוקים?" מקס שאל לפני שהסתכל אל עבר היריב השני.
בזמן שמייקל הסביר לו, הוא הבחין שהיריב השני היה מנוגד לגמרי למראה הלוחם הראשון. הוא היה גבוה ורזה, וכף ידו אחזה בלהב מחודד וקצר.
"אין הרבה חוקים, זה קרבות עד שאחד מהם מתעלף במקרה הטוב."
"ובמקרה הרע?" מקס שאל והכורז החל את הספירה לאחור לקרב. הקהל כולו שאג מהתרגשות.
YOU ARE READING
מקס ריידר ומגן הנשמות
Fantasyלהיות שד אלמותי למחצה ובחציו השני בעל מראה של נער בן שבע-עשרה זה לא חיים שמקס ריידר אוהב לחיות. לכן, בכדי להעניק לחייו חסרי התכלית אחת כזו, הוא מצוות למכון עתידני ששמו איידי אשר חוקר את העל-טבעי שסובב את מימד בני האדם. מקס ריידר נשלח למשימה: לחקור ר...
