מקס אחז בשלט קונסולת המשחקים ובהה במסך הטלוויזיה בכדי לראות לאן השחקן שלו זז. מייקל ישב לצידו, כשכובע הז'קט שלו כבר לא כיסה את ראשו הקירח והחיוור. מייקל הפשיל את שרווליו והיה מרוכז לגמרי במשחק המפלצות ששיחקו זה לצד זה. מקס בדרך כלל היה שקוע במשחק כמו חברו אם לא יותר, אך הפעם, דבר אחר העסיק את מחשבותיו. דבר שלא רצה להודות בו.
"מקס, אם אתה רוצה שננצח את מפלצת הלילה אנחנו צריכים לשתף פעולה." מייקל אמר בזמן שסיבב את הג'ויסטיק במהירות וצפה בשחקן שלו מתחמק מהמהלומות של המפלצת הגדולה והכהה.
השחקן של מקס רץ ישירות אל המפלצת וזה פגע בו בחוזקה והרג את דמותו, ובכך הפסיד את השלב עבור השניים. מייקל נאנח בקול ומקס הניח את השלט על שולחן העץ הכהה.
"אתה עדיין כועס על המכון שפרץ לכאן?" מייקל שאל לאחר שראה את ארשת פניו הדואגת של חברו הטוב. הוא כיווץ את עיניו הבהירות וניסה לזהות רגש על פניו של מקס. מייקל מעולם לא הצליח לזהות רגש בהבעות של מקס.
חלק מהחסרונות של מייקל בהיותו על קו התפר בין עולם החיים למוות היה החוסר יכולת בהבעת רגשות.
מקס קימט את מצחו. "מה - לא. לא." הוא ענה בשקט.
"טוב, אבל אתה כן מודאג." הוא אמר. "אם אתה לא נהנה ממשחק הצללים," הוא הצביע אל עבר המשחק האהוב על השניים. "או נפסל כמו שחקן בדרגה אחת, סימן שעובר עלייך משהו. מה קרה במשימה של בדיקת הים הזו?"
מקס נפנף את ידו בביטול. "הכול בסדר. בוא ננסה שוב." הוא ביקש ממנו.
"אולי אתה שולט באשליות, מקס ריידר, אבל אותי לא תוכל להשלות." מייקל אמר לו ושילב את ידיו על חזהו הצנום. "מה קרה במשימה?"
מקס שפשף את עיניו. "לוחמת אטלנטית ביקשה ממני לשמור על איזה יצור אחד." אמר וככל שהמשיך לדבר הוא הבין כמה טיפשי שהדבר עדיין העסיק אותו.
"זו הסיבה שהם פרצו לפה? בשביל היצור הזה?"
מקס הנהן. "א- הלוחמת הזו מתה. היא ביקשה ממני שאני אשמור עליו. הבטחתי לה שאעשה זאת." הוא לקח חצי נשימה. "והם לקחו אותו."
מייקל גירד את ראשו לכמה רגעים. "מה הם יעשו עם יצור מאטלנטיס?" הוא שאל.
מקס נד בראשו. "גרגור לא מערב אותי עד כדי כך בתוכניות של המכון." הוא המשיך לאחר מכן. "אני לא יודע למה אני בכלל מדבר על זה. אני מכיר את היצור הזה בערך שעה ואני לא חייב לנערה הזו כלום."
מייקל הסתכל אל עבר חברו. "אבל אתה עדיין מרגיש אשם." הוא אמר בישירות.
מקס הזדקף. "מה - לא. אני לא ידעתי שהם יגיעו."
מייקל לא השיב והחליט לתת למקס להבין את שעליו לעשות.
"אני לא מרגיש אשם." מקס קם מהספה שלו. "אני אפסיק לחשוב על זה. אלך להתאמן קצת."
YOU ARE READING
מקס ריידר ומגן הנשמות
Fantasiaלהיות שד אלמותי למחצה ובחציו השני בעל מראה של נער בן שבע-עשרה זה לא חיים שמקס ריידר אוהב לחיות. לכן, בכדי להעניק לחייו חסרי התכלית אחת כזו, הוא מצוות למכון עתידני ששמו איידי אשר חוקר את העל-טבעי שסובב את מימד בני האדם. מקס ריידר נשלח למשימה: לחקור ר...
