"אתה יודע שאנחנו צריכים אותה." מקס אמר בשקט כשהשניים יצאו מהרכב שהוקצב להם מטעם המכון. מייקל לא היה נינוח, הוא גירד את פניו ושילב את זרועותיו בחוסר נוחות.
הוא נד בראשו. "יכולנו להסתדר שנינו. לבד."
"היא מהירה יותר משנינו. ואם אנחנו רוצים איזשהו סיכוי להשבית את האבטחה לכמה רגעים ולקחת בחזרה את התמנון הארור הזה אנחנו נצטרך אותה." מקס ניסה לשכנע את חברו הטוב.
השניים חצו את הכביש הריק ממכוניות שחצץ ביניהם לבין מועדון הומה אדם ורועש. הריח החמוץ של בני האדם המזיעים כבר מילאו את נחיריו ואפו הקטן של מייקל. הוא שנא את העובדה שהיא נמצאת שם. כאילו עשתה לו את זה בכוונה.
"יהיה בסדר. אנחנו נבקש ממנה עזרה כי היא חייבת לנו ואחרי גג יום אתה לא תראה אותה יותר לכל החיים." מקס משך בכתפיו ואפילו צחקק. הוא היה משועשע מהאיחוד המחודש של השניים.
מייקל טלטל את ראשו ונעצר לפני שניגשו אל שומר הראש. "לא, מקס. לא, זה טירוף, לא ראיתי אותה מאז ה -"
מקס נשף באפו וניגש למשוך את חברו קדימה. "אולי גם תשלימו סוף סוף, מי יודע." הוא אמר. "תן לי לגרום לך להרגיש מעט חי."
מייקל נאנח. "אבל אני לא חי." הוא מלמל לפני שניגשו אל שומר הראש. בנפנוף קטן וכמעט לא מורגש של אצבעותיו של מקס, שמותיהן נכתבו על הלוח מוזמנים ששומר הראש אחז בכף ידו הגדולה.
הוא היה מלא בקעקועים שונים לאורך שתי זרועותיו ועגיל שהיה נעוץ בגבתו. עיניו היו כהות והוא הסתכל אל עבר השניים.
"ואתם?" קולו היה נמוך מאוד, כמצופה.
"מקס ריידר ומייקל." מקס הציג את השניים בקול רגוע למדיי וחייך אל חברו.
מייקל גלגל את עיניו הבהירות ומלמל. "ברור, תהיה ממורמר למשך מאה שנים ואז שתרצה להפגיש בין החבר הכי טוב שלך למישהי מהעבר שלו, אז יהיה לך כיף, רגוע ומצחיק. "
מקס נאנח. "אם תמשיך להתלונן יהיו לך קמטים כשתהיה בן שמונים."
מייקל קימט את מצחו. "זו בדיחה ממש גרועה, מקס ריידר."
"אוקיי, אתם רשומים פה, תיכנסו." השומר הצביע מאחוריו אל עבר דלת הכניסה והשניים השתקקו ועשו כדבריו. מייקל לקח נשימה עמוקה, הסניף את האוויר הנקי, לפני שנכנס פנימה אל המועדון מלא השתייה החריפה, הזיעה החמוצה ושילובי הבשמים ששיגעו את חושיו לרעה.
"בוא נעשה את זה מהר, בבקשה." מייקל אמר ועצר את עצמו מלהקיא.
"להזכיר לך שלפני שהכרת אותי היית גר במקום הרבה יותר מסריח מזה? נהיית מפונק, חברי הזומבי." מקס אמר והשניים צעדו אל עבר המועדון הגדול.
מייקל כבר זיהה אותה, בקומה השנייה. היא ישבה על ספה אדומה קטיפתית ונישקה את אחד מבני האדם שחשבו שהתמזל מזלם להיות לצידה.
YOU ARE READING
מקס ריידר ומגן הנשמות
Fantasiaלהיות שד אלמותי למחצה ובחציו השני בעל מראה של נער בן שבע-עשרה זה לא חיים שמקס ריידר אוהב לחיות. לכן, בכדי להעניק לחייו חסרי התכלית אחת כזו, הוא מצוות למכון עתידני ששמו איידי אשר חוקר את העל-טבעי שסובב את מימד בני האדם. מקס ריידר נשלח למשימה: לחקור ר...
