אהבה אסורה L.S

-פרק 16-

נקודת מבט הארי

כבר עשרים דקות שאני יושב לצד המיטה, מעביר לאט בציוצים של הטוויטר, מסתכל ומבין באיזה מצב אני נמצא עם לואי. הכל כל כך לא טוב, השבועיים האחרונים עם לואי הרגישו כמו חלום, הכל הלך מדהים, יותר ממדהים. אבל נכנסנו לעולם משל עצמנו ושכחנו שיש סביבנו את הפרסום, אני כבר חודש לא כותב כלום, לואי גם לא, המעריצים תפסו יותר מדי הוכחות ותמונות שלנו, הם חושבים שזה אנחנו והם לא טועים, אבל אנחנו בחיים לא נוכל להיות בחוץ ביחד, כמו זוג רגיל. המעריצים טובים מדי, לצערי.

עצבים תוקפים את כל גופי, לואי עצבני וקר כבר כמה ימים, הוא טוען שאין סיבה, אני מאמין לו. אבל בתוך תוכי אני מכיר את לואי, קורה משהו שאני לא מודע אליו.

הרגשתי את גופו של לואי זז, לפתע אצבעותיו החמות עברו על גבי הקר, גרם לי לצמרמורת.

״הו וואו, אני שרטתי אותך ממש.״ אמר, נראה שמסתכל קרוב.

לפתע נזכרתי, ההיקי בצורת H! אני מדהים.

״לואי, הצוואר, בבקשה.״ אמרתי, הוא הסתכל עליי לרגע, זקפתי את גבותיי, הוא נאנח ופלט אנחה.
התקרבתי לצוואר שלו, הו שיט, זה באמת בצורת H.
אני ממש דייקתי, סימנתי את לואי כשלי, פאק אני מרוצה.

״אתה מרוצה סטיילס?״ שאל והניח את ידו על היד שלי שהחזיקה את צווארו.
״ועוד איך.״ אמרתי, הסתכלתי על צווארו, התקרבתי ונישקתי שביל נשיקות על צווארו. הוא לא הגיב בכלל, עובר עליו משהו.

״לו אתה בסדר?״ שאלתי, משתמש בכינוי שלו שהוא כל כך אוהב. זה כינוי בדיוק לרגעים אלה.
״כן.״ מלמל, הוריד את השמיכה ממנו באיטיות, לא מסתכל עליי ויורד מהמיטה.

לואי ירד למטה, שמעתי שהטלפון שלו צילצל והוא ענה, יצאתי מהחדר לשמוע, אולי אבין משהו.

״לוטי אני לא בא, אני לא רוצה.״
״זה לא קורה, את מוזמנת ללכת לבד.״
״בבקשה ממך לוטי, תעזבי את זה.״

מה לעזאזל אני מפספס?

״את יודעת שהתאריך הזה קשה לי. אני לא הולך.״

תאריך? ניגשתי לטלפון שלי שהיה מונח על שולחן העבודה של לואי.
פתחתי אותו והסתכלתי על התאריך של היום.

6.12.18

פאק, איך יכולתי לשכוח? הוא מתכוון לא ללכת?
אני לא אתן לו לא ללכת, זה פשוט לא הולך לקרות.

ירדתי במדרגות, פוגש את לואי במטבח, הוא נשען עם ידיו על השיש, עם מבטו מושפל מטה.
ניגשתי אליו לאט, שם את ידי על גבו.

״אתה באמת מתכוון לא ללכת?״ שאלתי אותו והמשכתי ללטף את גבו.
״אז לא שכחת..״ מלמל לעצמו. הוא ידע ששכחתי ולא אמר כלום.
״זה לא העניין, אתה לא הולך?״ שיניתי נושא.
״לא.״ אמר בפשטות.
״לואי אתה חייב ללכת.״ השבתי
״הארי עברו כבר שנתיים, בערך, ואני אף פעם לא הלכתי.״ אמר