אהבה אסורה L.S

-פרק 23-

נקודת מבט הארי

״סיימנו!״
נשמע צעקה מנייל כשהבנו שסיימנו את האלבום סופית, הוא גמור!
עבדנו עליו קשה, זה היה הרבה יותר קשה בלי זאין ממה שחשבתי.
אבל עם הזמן מתקרבת ההופעה האחרונה, המעריצים משתגעים מהעובדה שעוד שלושה ימים ההופעה האחרונה.
זה אומר יום אחרון עם מעריצים, יום אחרון להיות עם הבנים על אותה הבמה.
הסתכלתי על לואי שהיה נראה מאוד שמח, למרות מה שוקרה עם אמא שלו הוא מתמודד עם זה יפה מאוד.
אני לא יודע מה קרה אתמול בלילה ולמה זה מה שקרה, אבל זה היה הכי קרוב שלנו בשנה הזו, זה נשמע מוזר אבל הוא באמת לא נותן לי להתקרב אליו, אני שונא את זה כל כך.

״הארי אתה בא?״ לפתע קטע את מחשבותיי ליאם
״לאן אנחנו הולכים?״
״אתה צוחק עליי?״

קמתי במהירות אחריי הבנים ויצאנו מהאזור שלנו, לגמרי שכחתי שאנחנו הבטחנו לעצמנו ללכת לאכול ביחד אחרי שמסיימים את האלבום, אנחנו לא הקדשנו זמן ללהיות ביחד לאחרונה, אפילו אפשר לומר שהיו לנו הרבה ריבים בגלל האלבום, וגם בגלל העזיבה של זאין.
זאין לא יוצר איתנו קשר בכלל, זה פוגע אבל במובן מסויים מתקבל, הוא לא היה במצב נפשי ובריאותי טוב, אפשר להבין אותו.

יצאתי אחריי לואי והבנים עלו לוואן,
״תרדו משם!״ צעקתי להם והוצאתי את מפתחות האוטו
״מה אתה עושה?״ נייל צעק לי חזרה וסימנתי להם לבוא אחריי לאוטו, הם ירדו ונכנסו לאוטו כולם ביחד.

״זאין לא פה, יש לנו מספיק מקום לכולם באוטו״

נקודת מבט לואי

ירדנו מהאוטו של הארי והתקדמנו לפיצרייה שלא היינו בה ביחד המון זמן, הארי היה נראה שמח למרות מה שקרה אתמול בלילה ואני שמח שידע לקחת את זה נורמלי ולא כמו ילד קטן, כלומר כמו בדרך כלל.
הארי התרחק ממני לגמרי כשהיינו ברחוב, לפני שנכנסו תקפו אותנו חבורת מעריצות. הבטחנו להם שנצטלם איתם כשנצא משם, המאבטחים נעמדו מחוץ לפיצרייה ככה שאף אחד לא יכנס באמצע.
התיישבנו וחיכנו שיגשו אלינו לקבל הזמנה, הכל הרגיש שונה פתאום.
אין שיחות על דברים מוזרים כמו פעם, אין צחוקים על נייל כמו בדרך כלל, אין שיחות על כמה סיימון נוראי כמו בדרך כלל, שום דבר לא כמו בדרך כלל. ישבנו ושתקנו כל הזמן, זה היה אמור להיות יום גיבוש שלנו, שלושה ימים לפני ההופעה האחרונה וככה אנחנו נראים כלהקה?
אני בטוח שכולנו מותשים ועייפים אבל אני מאוכזב לראות אותנו ככה.

״ובכן..״ מלמלתי כדי להתחיל שיחה
״מה תרצו להזמין?״

קטעה אותי המלצרתי, לעזאזל אנחנו בחיים לא נהיה מגובשים מספיק לפני ההופעה. אנחנו לא עושים שום דבר ואני סתם מבזבז את הזמן שלי, אולי אפילו את הזמן שלי עם אמא שלי.

אני יודע שהם לא ימצאו חן בזה שאני אלך אבל הם סתם מבזבזים את הזמן, אין לנו שום נושא שיחה. אני בטוח שאחרי ההופעה אנחנו נתהג כאילו כלום ונהיה הכי מאושרים שיש ביחד, כרגע אני מרגיש שאני מבזבז את בזמן. אני מעדיף ללכת לאמא שלי במקום לשבת כאן ולאכול משהו.
״אכפת לכם אם אלך לבקר את אמא שלי?״ אמרתי בשקט
״כן ברור״ אמר ליאם בחיוך