״מציאות אחרת״

פרק 16- אמנדה

*צלצול ברקע* ישבתי על הדשא שומע את הצלצול של החילוף שיעורים באוזני, הברזתי מעוד שיעור כן. אני לא מבין מה בכלל אני עושה כאן. כל מה שאני עושה כל היום זה לעשן סיגריה אחרי סיגריה ולשמוע מוזיקה. הלכתי לקפיטריה לקחת משהו לאכול. ״אתה ריי נכון?״ מישהי סמכותית נעמדה מולי באמצע ביס הפיצה שלי, ״תלוי מי שאול?״ שאלתי בקול פלרטטני, היא אומנם בגיל הארבעים אבל מאוד נראת צעירה לגילה. ״אני המזכירה של מנהלת הקמפוס.״ היא הציגה את עצמה ולחצה את ידי. ״חבל..״ ״למה חבל?״ היא שאלה והרימה את גבותייה כלפי מעלה ״כי את נראת ממש טוב, אם לא היית חלק מצוות ההנהלה..״ גיחכתי קלות ונגסתי בפיצה. היא שתקה כמובן וחייכה לעצמה.

״בכל אופן, אם סיימת לאכול אשמח שתיגש אחריי למשרד המנהלת.״ ״בשביל מה?״ שאלתי אותה ״היא רוצה לדבר איתך״ המזכירה הזאת צעדה צעד אחד אחורה מחכה שאקום מהכיסא שלי ואלך אחרייה. התרוממתי ממקומי והתחלתי להתהלך אחרי צעדיה. הגענו למזכירות של הקמפוס והמזכירה נעמדה מול דלת גדולה ופתחה אותה ״אמנדה, ריי כאן.״ היא הודיעה בלחש ופתחה את הדלת לרווחה ״תיכנס.״

צעדתי לתוך החדר. התבוננתי לבפנים וראיתי מלא תעודות מצטיינות מדפים עם גביעים, כמו כל משרד אחר. אני לא מתרגש משיחות עם מנהלת. שהייתי קטן בבית ספר יסודי ותיכון כל שני וחמישי היו שולחים אותי לשיחות הנהלה. עד שהעיפו אותי בערך מחמישה בתי ספר. הרוב על בעיות התנהגות. ״ריי?״ קולה של המנהלת נכנס לאוזניי. שערה בלונדיני קצר. עכשיו אני רואה מאיפה הקטנטונת קיבלה את הגנים שלה. האמת בשביל אישה בגילה, די מרשים. חוץ מעיניה שלא דומות לדון. כנראה קיבלה את הצבע הבוהק מאביה.

״שמי אמנדה.״ היא הושיטה את ידה לכיווני ואני לחצתי את ידה. ״ריי, כמו שאת יודעת,״ היא גיחכה בגרונה והמשיכה בדבריה. ״לא יצא לנו לשוחח עדיין מאז שהצטרפת לקמפוס הנכבד שלי.״ היא שילבה את ידיה ונשענה לכיסא השחור שלה. ״על מה יש לנו לדבר?״ ״בוא נדבר ישר ולעניין, כל מה שקורה פה שהכניסו אותך לקמפוס שלי בכלל לא מקובל עליי.״ היא נעצה בי את עיניה בחדות ״אז למה אני פה?״ שאלתי בזלזול ״אובכן זאת לא החלטה שלי בסופי של דבר... וחבל על כך.״ ״כן אה? אחד כמוני, אצלך בבית ספר בטח מוריד ממנו?״ נשענתי לכיוונה ודיברתי בקול משועשע שאני די בטוח ששיגע אותה.

הגברת צחקקה והטיחה בי את עיניה ״עכשיו תקשיב טוב, לא משנה מה אתה עושה פה לומד לא לומד הרי זה לא כל כך משנה לך גם ככה העתיד שלך הרוס״ היא הצביעה לכיווני ״אם אשמע שפעלת באלימות כלפי אחד מהתלמידים, עישנת פה דברים אסורים וכדומה... אתה תעוף מפה על טיל חזרה למוסד שלך.״ היא ניסתה להישאר רגועה בקולה, אפילו שרצתה לצעוק. לי זה לא הזיז האמת? שהיא עשתה לי איזה חשק לאיזה גוינט בקטנה. ״סיימנו?״ ״יש לך משהו להוסיף?״ ״חס ושלום אני לא אפריע לך ביום העמוס שלך.״ התרוממתי מהכיסא בחיוך ויצאתי מהמשרד שלה.