״מציאות אחרת״

פרק 24- ״זה לא אני״

״עזבי את זה דון לא צריך.״ באתי לחטא את הפצע הקטן שיש לריי מעל הגבה. ״זה לא יזיק. אין לך מה לשחק אותה גבר..״ ״לא צריך!״ הוא הרים את קולו ותכווצתי קצת. אני כן מפחדת ממנו, במיוחד שיש עליו סכין. ״למה את מפחדת ממני?״ הוא נעמד למולי והתקרב אליי, חטף את האולר שלו מידי והכניס לכיסו. ״אני לא.״ התרחקתי ממנו והוא תפס בידי. ״את כן.״ ״אתה מפחיד אותי.״ לחשתי לו. הוא הניח את ידו על פניי ״אני בחיים לא אפגע בך.״ הוא התעמק בעיני ולרגע האמנתי לו. שפתינו נפגשו לנשיקה סוהרת. שמעתי את הדלת נפתחת והזזתי את ריי ממני. ״חשבתי שאמצע אותו כאן.״ אמא שלי נעמדה בדלת. ״אתה לך ותחכה ליד המשרד שלי ברגע זה.״ ריי זרק אליי מבט אחרון ונעלם מהחדר. אמא שלי סגרה אחריו את הדלת.

״אמרתי לך משהו״ ״אמא די!״ הרמתי את קולי עלייה ״את הורסת לעצמך את החיים!״ ״החיים שלי!״ צעקתי יותר גבוהה ממנה. ״אני מזהירה אותך דון, אם את בוחרת בדרך הזאת אני״ ״את מה? מפסיקה לממן לי דמי כיס?!״ קטעתי אותה. היא התקרבה אליי ״את מושכת את עצמך למורד תלול שלא תצאי ממנו.״ אמא שלי פתחה את דלת החדר ויצאה בטריקה.

***נקודת מבט ריי***
חיכיתי במשרדה של אמנדה. טעמה שם דון עוד נשאר על שפתיי ונראה לי שאני מתחיל להתמכר לטעם. ״נלסון.״ ״אמנדה.״ היא התיישב מולי ״תן לי סיבה אחת לא להעיף אותך מפה עכשיו.״ היא נשענה על כיסאה ״לא עשיתי כלום.״ אמרתי לה וישבתי נינוח על הכיסא שלי. ״כלום? בגלל זה אשטון יושב במזכירות כולו דם?״ ״אני לא אתחיל להסביר לך מה היה שם ומי התחיל עם מי״ התחלתי להסביר לה והתקרבתי לכיוונה ״את בטח ראית כבר הכל במצלמות״ זרקתי מבט למחשב שלה ולפי עינה ידעתי שאני צודק ״את יודעת טוב מאוד שהם התחילו איתי. רוצה להעיף אותי? תעיפי, זה לא משנה לי.״ פרסתי את ידי לצדדי וחיכיתי לתשובה שלה. ״אשטון את העונש שלו קיבל״ ״לא אכפת לי מה הוא קיבל, בואי תגידי לי פשוט מה את רוצה לעשות ונסיים את השיחה הלבבית הזאת.״ אמנדה נעמדה על רגליה, התחילה לצעוד במשרדה ונעצרה מאחוריי ״הבת שלי, הצלחת איכשהו ואין לי מושג איך לסובב אותה.״ היא נצמדה לאוזניי ״יש לך בת מעניינת״ ״אתה תתרחק ממנה.״ היא קבעה בנחישות.

״ריי, שנינו יודעים על העבר שלך, דון לא.״ היא לקחה טישו לח מהשולחן שלה והתחילה לנקות אבק מהגביעים שלה. ״ואני יודעת שברגע שהיא תדע את האמת היא תתרחק ממך. אם אראה שאתה עוד פעם מסביבה אני נשבעת לך שאמרר לך את
החיים.״ נעמדתי מולה ״אמנדה, את מתה להעיף אותי מפה את לא יכולה פשוט, שהיה לך המשך ערב מהנה.״

***נקודת מבט דון***
״שתית אלכוהול מרובה מזיקה לכבד.״ התיישבתי ליד ריי על החול החם שמקרר אותי מהקור של הלילה. ריי החזיק את הבקבוק הוויסקי שלו ומזג לו עוד כוס. הוא לא טרח לדבר איתי רק לגם את השלוק שלו מהכוס. ״שהייתי קטן גדלתי בשכונת פשע בקליפורניה, אמא שלי מתה ממנת יתר..״ הוא סיים את הכוס שלו ועצם את עיניו מהחוזק של האלכוהול מפיו. ״ואביך?״ הוא מזג לו עוד שתייה לכוסו ״אביו? עוד יצא מהתמונה לפני שנולדתי. אמא שלי לא השאירה כלום לי ולאחותי.״ ריי זרק אבן לים השחור שהיה בלילה. ״אז איפה גרתם?״ ״הרוב במשפחות אומנה, אחותי עוד נשארה בבית ספר אבל אני? אני נסיתי להרוויח כסף בכל דרך אפשרית. עברתי עשר משפחות אומנה עד שזרקו אותי לפנימייה מסריחה ושם הכרתי את פאבלו.״

״מי זה פאבלו?״ שאלתי אותו ״פאבלו, אפילו שהכרנו בגיל שלוש עשרה הוא אחי.״ ראיתי שהיה לו קשה להיפתח, אבל הוא עדיין המשיך בסיפור וענה על כל שאלה שלי בלי להתחמק. ״השארתי את אחותי בפנימיה ואני ופאבלו המשכנו לגלגל כסף, אני עד היום שולח לה אלף שקל כל חודש.״ ״איך קוראים לה?״ ״רייצ'ל, היא בת חמש עשרה.״ ״איך אתה ופאבלו הרווחתם כסף?״ שאלתי אותו. ״בשכונות פשע? יש לך רק כמה דרכים בודדות, להתחבר לאנשים הלא נכונים ולעבוד דרכם בכל מיני עבודות. להיות חיילים שלהם בדרך אחרת.״ ״כמו מה למשל?״ הוא נשם עמוק והמשיך בדבריו ״אני ופאבלו היינו קטנים אז היו שולחים אותנו הרוב לעבודת כמו סחר בסמים, גניבה, ליקחת חובות והייתה עוד עבודה אחת, ששינתה לי את החיים.״

בכל מהלך השיחה שנינו הסתכלנו רק על הגלים שיורדים ועולים לחוף. ״איזה מין עבודה?״ ״את, את ילדה טובה. לא גדלת בעולם שאני גדלתי בו, כל שקל ושקל אספתי בשביל להשים אוכל על השולחן לאחותי ואמא שלי.״ ״ריי מה עשית?״ ידעתי שהוא מדבר על מה שקראתי, ובכל זאת שיחקתי את המשחק שהייתי צריכה לשחק. ״אמא שלי הסתבכה עם סוחר סמים והייתה צריכה הרבה כסף. לא יכולתי להרוויח את זה במכה קטנה כמו סחר בסמים, אז ביקשתי שיתנו לי עבודה יותר רצינית וכמובן שפאבלו היה איתי בכל צעד, הלילה הזה,״ ״מה היה בלילה הזה ריי?״ הסטתי את מבטי אליו, אבל הוא עדיין מביט לים השקט. ״קיבלנו פעולה לדקור מישהו ו... זה לא היה מסודר כמו שצריך, אני ופאבלו היינו קטינים. ישבתי שלוש שנים במוסד.״ ״אז איך הגעת לפה?״ ריי שיחק עם החול בידיו ״אחרי שלוש שנים הגיעה פסיכולוגית למוסד עם פרוייקט חדש, לבחור ילד אחד ולתת לו הזדמנות לחיים אחרים. אני נבחרתי והגעתי לכאן.״ ״אז למה אתה לא לוקח את ההזדמנות הזאת?״ ״כי זה לא אני.״ ״והאיש שדקרתם?״ הדמעות התחילו לזלוג מעיני.  ״נרצח במקום.״

ומה אני אמורה לעשות עכשיו? נעמדתי על רגליי ופשוט התחלתי ללכת. ״דון חכי שנייה..״ ריי תפס בידי מונע ממני להמשיך בהליכה שלי ״לא סיפרתי לך את זה בשביל שתלכי.״ ״זה יותר מדי בשבילי ריי...״ אמרתי וניגבתי את עיני מהדמעות שזולגות ללא הרף. ״תביני, לא גדלתי כמוך, לא היה לי כפית זהב בפה! הייתי חייב לעשות את זה, בשביל להביא פאקינג אוכל לאחותי!״ הוא הרים את קולו ״יש דרכים אחרים להרוויח כסף ריי, לא לדקור אנשים!״ ״לא סכומים כאלה, לא בגיל הזה!״ שנינו צעקו אחד על השני והשיחה הזאת רחוקה מלהיגמר טוב. ״עזוב ריי, זאת הייתה טעות.״ הסתובבתי ממנו ״למה טעות אה? כי אני לא נולדתי כמוך?״ הוא עצר בעדי מללכת עם מילותיו. ״הנסיכה צריכה נסיך.״ ריי צעד לשפת הים והתהלכתי אחריו ״תפסיק לדבר כיאלו אני ילדת שמנת.״ ״אבל את כזאת.״

״ריי אתה עכשיו סיפרת לי שדקרת מישהו איך רצית שאגיב?!״ נסיתי למצוא היגיון בוויכוח הזה ״רצית לדעת את העבר שלי״ הוא הביט בי עמוק בעינים ״זה אני. ככה גדלתי וזה הדרך חיים שלי, לשרוד.״ יצא לי הנחת ייאוש מפי. ״דון,״ הוא תפס בראשי ״אמרת שאת רוצה שינוי בחיים, לטעות וללמוד מהטעויות שלך״ הוא הושיט את ידו לכיווני ״מה את אומרת?״ כל כך רציתי לתפוס בידו ולהגיד כן... ״ריי אני מצטערת, זה פשוט לא אני.״ התחלתי ללכת חזרה לקמפוס. אני לא יודעת אם עשיתי את הדבר הנכון. אבל כנראה אמא שלי צודקת הוא לא בשבילי.