״היי מאמי מה את עושה פה?״ אשטון הגיע לספת הבריכה ונשק לשפתי. אני כרגע דורכת על הגב של ריי בתקווה שהוא לא יעלה ללמעלה ואני אנסה להוציא מפה כמה שיותר מהר את אשטון. ״סתם שוחה, נהנת מהשקט.״ עניתי לו בקול תמים. אני שונאת לשקר ואני גם לא טובה בזה. ״אפשר להצטרף?״ ״לא לא!״ צעקתי והרמתי את ידי. מה את סתומה או שאת סתם שקופה? ״בסדר, לא צריך.״ אשטון החזיר את חולצתו למקום. ״לא מאמי זה פשוט שאני כבר יוצאת מהבריכה עולה להתקלח.״ אמרתי בהתנשפות. לא אני ממש לא שקופה. ״מה אתה עושה כאן בכלל?״ ״קפצתי רגע לניק להביא לי משהו שהוא שכח אצלי.״ ״אז לך לניק ותחכה לי בחדר שלי, אני כבר עולה להתקלח.״ אמרתי בזריזות. אשטון הנהן לחיוב.
דפיקות הלב שלי הפכו לסבירות. רגע לפני שהוא יצא משטח הבריכה אשטון הביט בכיסא עליו הבגדים של ריי. שיט! ״של מי זה?״ הסתכלתי עליו במבט תמים. ״כנראה אחד הילדים שכח את זה, אני אביא את זה לאמא שלי.״ ריי התחיל למשוך ברגליי, מסמן לי שאין לו אוויר. ״את בטוחה? אני יכול רגע לקפוץ להביא לה. גם יש פה אייפון חמש שלא יגנבו את זה.״ אלוהים איזה נודניק! ״היא ישנה כבר, אל תדאג זה באחריותי.״ ״טוב מה שבאלך, נתראה עוד חמש דקות.״ אשטון נכנס למעונות ואני ירדתי מגבו של ריי. ״את...לא....נורמלית!״ הוא אמר מתנשף, מנסה לסדר את נשימתו. ״אני כזאת מטומטמת.״ יצאתי מהבריכה הזאת מכסה את גופי במגבת הלבנה. ריי יצא דקה אחריי. ״אנחנו צריכים להתרחק.״ קבעתי בנחישות והתקדמתי ליציאת הבריכה,
״חכי רגע דון!״ ריי תפס בזרועי, עוצר בעדי לצאת מכאן ולהתרחק ממנו. מבטי מכוון עליו, מחכה לשמוע מה יש לו להגיד. ״זוכרת לפני שבועיים שאמרת לי שמה שהיה בנינו זאת טעות?״ אני נזכרת בשיחה הזאת, אבל מה הוא נזכר בזה עכשיו? ״נו?״ עיני נעוצות בעיניו. הייתה שתיקה כמה דקות אבל אז הוא פתח את פיו. ״הדבר היחידי שעליו אני מתחרט, הוא שזה בכלל הסתיים.״ הרגשתי כיאלו מישהו חובט בי במחבט בייסבול ישר לתוך הלב שלי ומוחץ אותו מבפנים. ריי שיחרר את ידי ויצא משטח הבריכה במקומי. נשארתי שם חסרת מילים. מה הלך כאן עכשיו?
***נקודת מבט ריי***
״שבת בבוקר יום יפה״ ניק הניח את המגש הגדוש שלו על השולחן. ״קמת עם תאבון אני רואה.״ ציחקקתי ולעסקי את הפנקייק בפי. ״אין כמו יום שבת!״ ניק אומר בגאווה ומתחיל לאכול מהכל טוב שהוא הביא לשולחן. ״אתה בא איתנו לים היום? כל החברה באים!״ ניק אמר בהתרגשות גדולה בזמן שלעס את הפנקייק המלא בשוקולד שלו בפיו. ״האמת שיש לי משהו לעשות מחוץ לקמפוס היום, שבת הבאה.״ דפקתי על גבו בזמן שאני קם אוחז במגד החצי ריק שלי. ״איך שבאלך.״ ניק נועץ בי את עיניו מביט בי מתרומם ומניח את המגש שלי על איסוף הזבל.
הייתי בחדר לבד החברה נסעו כבר לים ואז הטלפון שחיכיתי לו זמזם מהכיס. ״מוכן לצאת?״ הרמתי את עיני לתקרה שהקול של ניקולה נכנס לאוזניי. ״פאבלו איתכם?״ ״שלילי.״ קמתי חסר ידע מהמיטה ״מזאת אומרת שלילי?״ גופי התחיל לזעום. ״פאבלו הצטרף רק אחרי שהקוקאין יהיה ביד שלי ריי.״ ניקולה הסביר לי בקול שחצני. ״איך אני אעשה את זה לבד ניקולה?!״ הרמתי את קולי לטון גבוהה. ״ריי לא מעניין אותי מה יקרה שם, אני רק יודע שתצליח תקבל את פאבלו. הרכב מחכה לך למטה ושם תקבל את כל הפרטים.״ הקו נותק.
רציתי לשבור את הקיר מרוב העצבים שהיו לי בגוף. אבל ידעתי שאין לי גם עם מי להתווכח. ידעתי שאני הולך
לעשות הכל לבד, ואם אני נכשל זה גם לבד. יצאתי מהחדר להוט להגיע לרכב שמחכה לי מחוץ לקמפוס. ״ריי!״ שמעתי את קולה של הקטנטונת מאחוריי עצרתי במקומי. ״לאן אתה?״ היא מתייצבת מולי. שיערה הבלונדיני מתנופף ברוח. הפוטר הארוך שלה מכסה את המכנס הקצרצר שלבשה מתחתיו. חיוכה נמרח על פנייה. ״דון אני״ ״חשבתי אולי, לעזור לך להשלים את החומר שאתה מתקשה בו..״ היא התקשתה להוציא את המילים מפייה אבל בסוף השלימה הכל. ״לא הלכת עם חבר שלך לים?״ שאלתי בהרמת גבותיי ״לא התחשק לי.״ הוצאתי את ידיי מכיסי והתקדמתי לקטנטונת. הנחתי את פי לכיוון אוזנה, גופה התכווץ שהתקדמתי אלייה.
״תרחקי ממני קטנה, כדאי לך ללכת להנות עם חבריך ולשכוח ממני.״ לחשתי לאוזנה והקפתי אותה מתקדם לכיוון השער של הקמפוס. ״למה אתה חייב להיות כזה?!״ שמעתי את קולה נכנס לאוזניי. ״כזה מה?״ ״חמור שוביניסטי?״ הסתובבתי למולה ״כנראה זה הטבע שלי.״ נעלמתי מעינייה כיאלו לא הייתי. לא כדאי לה להתחבר אליי במיוחד עכשיו שלא בטוח אחזור לכאן.
***נקודת מבט דון***
הוא חמק מעיני כלא היה. אני לא מבינה אותו נשארתי שם עמדתי. משהו אמר לי ללכת בעקבותיו, לא יודעת למה אבל עשיתי את זה. הוא התקדם בהליכה בהירה לשער של הקמפוס. לאן הוא הולך? ראשו היה מכוסה עם הכובע של הגקט השחור שלו שידיו עמוק בתוך כיסיו. ראיתי אותו מתקדם לג'יפ שחור מבריק נשען על האוטו ומדבר עם מישהו בתוך הרכב שמרכיב משקפי שמש שחורות. אחרי שנייה הוא נכנס למושב האחורי והרכב התחיל לנסוע. הוא סוכן חשאי? למה הילד הזה כל כך סודי?! ופאק אני לא יודעת למה אני כל כך נמשכת למסתורין הזה.
***נקודת מבט ריי***
״ריי.״ ״ניקולה.״ נעמדתי מולו ברכב השחור שלו. ״קדימה כנס פנימה.״ פתחתי את הדלת של המושב האחורי וישבתי בכיסא שמאחורי הנהג. ״כל מה שאתה צריך לעשות פשוט מאוד ריי.״ ניקולה הסתובב והביט בי. ״זה לשנות את הקוד של המשלוח, במקום שזה יגיע ליעד שלו זה מגיע אליי.״ ניקולה הסביר בקול גאוותני והוריד את משקפיו. ״מתי פאבלו יוצא מהמוסד?!״ שאלתי בקול ונעצתי בו את עיניו. ״ברגע שתצליח והקוקאין יהיה אצלי תקבלו את הכסף שלכם, ופאבלו יצא.״
הגענו למכולה בה נמצא המשלוח. יצאתי מהג'יפ והוא המשיך בדרכו. עמדתי שם לבד. יודע שעל כל טעות אני נכנס לכלא ופאבלו לא לצידי.
———————————
אזזזזז היייייי לכולםםםם מלא זמן לא הייתי פה ופייר התגעגעתי. עבר עליי מלאאא בתקופה האחרונה וזמן לא היה לי אבל אני חוזרת!!! מקווה שהתגעגעתם! ממליצה למי שלא קרא הרבה זמן את הסיפור לחזור קצת על הפרקים הקודמים גילוי קטן גם אני עשיתי את זה, יאללה חזרנו! ❤️
YOU ARE READING
״מציאות אחרת״
Romance״פשע זה הדבר היחיד שאני מכיר. אבל מהי הדרך הנכונה לחיות את החיים? כנראה שאני בחיים לא ידע ובטח שלא אבין.״ שאתה גדל בשכונה כמו שאני גדלתי, שכונת עוני או פשע תקראו לזה איך שבאלכם צריך לשרוד בשביל לחיות, וזה מה שאני ופאבלו עשינו. ועכשיו הנה אני, עומד...
