״מציאות אחרת״

פרק 8- אדם בלי תרבות

**נקודת מבט דון**
״סיימת כבר?!״ סן העיפה מבט מיואש אליי ואני סגרתי את הלפטופ שלי. ״כן קרצייה!״ היא קמה מהמיטה שלה בקפיצה ״נו אז בואי נצא כבר! שבוע את יושבת על העבודה שלך.״ היא אמרה בקול מעצבן. הוצאתי קול אנחה מפי. ״בסדר, אבל רק תתני לי להחזיר את הספר של ניק.״ קמתי מהמיטה ולבשתי את הגקט של אשטון שענק עליי בכמה מידות ומכנס קצרצר. הגקט נראה עליי כמו שמלה כך שהוא מכסה את מה שצריך. ״יאללה לכי מהר אני מחכה לך.״ סן אמרה. לקחתי את הספר ויצאתי מהחדר.

עליתי לקומה למעלה והגעתי לחדרו של ניק. דפקתי קלות על החדר אבל לא היה מענה. עברה מחשבה במוחי להשאיר את הספר ליד הדלת וללכת להתארגן ליציאה המעצבנת של סברינה. אבל משהו בי אמר לי לנסות לפתוח את הדלת וזה לצערי מה שעשיתי. ״ניק?״ אחזתי בידית של הדלת הלבנה ועיני נלכדו ישר לגופו השרירי של ריי. הוא יושב על מיטתו התחתונה ללא חולצה עם מיותר לציין. אוזניות נעוצות באוזניו בגלל זה הוא לא שמע את הדפיקה החלשה שלי. פרצופו נראה נורא זועם. אני תמיד רואה אותו שמבט משועשע מרוח על פרצופו. נראה לי עמדתי שם קפואה במשך כמה זמן עומדת ובוהה ביצירה האומנות הזאת שנקראת גוף מעוצב.

״סעמק!״ מחשבותיי חלפו בין רגע שריי העיף את הספר הלימודי שלו מידיו הישר על הרצפה והנה הוא מבחין בי. ״כמה זמן את כאן?״ הוא שלף את האוזניות שלו מאוזנו והתרומם מהישיבה שלו. ״איפה ניק?״ שאלתי מנסה להעביר נושא. זה מה שחסר לי לעלות לו את האגו הגברי שלו ולהגיד לו שעמדתי כאן כמה דקות טובות ובהיתי בגופו. ״בבית של אשטון.״ הוא אמר בקול זועם. כן הוא עצבני. ״מה רצית ממנו?״ ריי שואל ״סתם להחזיר לו את הספר,״ התקדמתי למרכז החדר והנחתי את הספר על השולחן. ריי התקדם לכיווני ואחז בספר. ״גאווה ודעה קדומה.״ הוא אמר בקול מזלזל, צחק והוריד את הספר חזרה לשולחן. ״מה מצחיק אותך בדיוק?״ שאלתי מבולבלת, הוא התקדם חזרה למיטתו הרים את הגופייה הלבנה שלו ולבש אותה. הסתיר ממני את כל יצירת האומנות הזאת.

״זה רק מחזק את הטענה שלי.״ הוא זרק לאוויר ולגם מבקבוק המים שלו. ״איזה טענה בדיוק?״ שאלתי ושילבתי את ידי על החזה שלי. הוא צעד לעברי צעד אחר צעד, נשבעת שזה היה נראה כמו ההליכה הכי איטית בעולם אבל זה רק מרחק של כמה צעדים קטנים. ליבי התחיל לפעום חזק. חשבתי שהוא עוד שנייה יוצא מהמקום. עכשיו נזכרתי כמה רציתי להתרחק ממנו. למה פתחתי את הדלת? ריי עמד מאחורי, הזיז את שערי הבלונדיני מהאוזן שלי ולחש לאוזניי בקולו הלוחש ״שאת חננה.״ צקצקתי בלשוני וזזתי ממנו. סתום. ״זה רומן סוהר בין שני אנשים, בחיים לא קראת ספר ?!״ הרמתי את קולי בזמן שהוא מסתובב בחדר ״מה אני מנסה בכלל. אדם חסר תרבות.״ התרגזתי שראיתי שהוא לא מקשיב לי. ״ומה עשה לך הספר לימוד מהסכן?״ שאלתי והתקדמתי להרים אותו מהרצפה. ״לא מבין את הדבר הזה שקוראים לו מנהל עסקים.״