״מציאות אחרת״

פרק 12- נמל מכולות

״ריי אתה איתי?״ עמדתי באמצע הנמל הענקי הזה לבדי שניקולה מחלק לי הוראות בטלפון ואני מקשיב לו מנסה כמה שיותר לעשות את העבודה על הצד החלק ביותר שאני לא אפשל ואמצא את עצמי בכלא. ״כן אני איתך..״ ״מכולה כחולה מספר 4739, תמצא אותה תעמוד שם חמש דקות״ ״ומה אז?״ שאלתי אותו בזמן שאני מנסה לחפש את המכולה הזאת בעיני. ״תחכה שם לפועל שחום עור, הוא אמור למסור לך ארגז.״ ״מה יש בתוכו?״ ״המון כסף.״ ניקולה מצחקק בצד השני של הקו ״חצי טון קוקאין.״ עיני נפתחו לרווחה. ״ריי כל מה שאתה צריך לעשות זה להשים את הארגז בתוך המכולה הזאת.״ ״לאן היא מפליגה?״ ״דרום אפריקה. בהצלחה.״ ״רגע ניקולה!״ הרמתי את קולי לפני שהספיק לנתק. ״מה עם פאבלו?״ ״אל תדאג תסיים שם והכסף יגיע אלייך וככה גם פאבלו.״

התחלתי לחפש במרץ את מספר המכולה שחקוק לי במוח 4739 . הגעתי לסוף הנמל עד שמצאתי מכולה ענקית צבועה בצבע כחול. הייתי כולי לבוש בשחור. הגקט שלי כיסה את כול גופי וכובעי את ראשי. נשענתי על המכולה מחכה לפועל שאמור להביא לי את הארגז. בטח ניקולה שילם לו סכום מכובד של כסך בשביל העבודה השחורה הזאת.

״זה אתה?״ שמעתי מאחורי קול עם מבטא אפרו המריקאי. הסתובבתי לאחור, סרקתי אותו בעיני. הוא הניח את הארגז ליד רגליי, לקח את ידי ושם לי במרכז כף ידי מפתח ברזל. ״זה המפתח של המכולה, אחרי שאתה נועל תזרוק את המפתח לים.״ הוא סיים את דבריו והתחפף משם. הוצאתי מכיסי כפפות
לבנות וכיסיתי איתן את ידי. לפני שניגשתי למנעול הסתכלתי ימים ושמאל לראות שאף אחד לא מתקרב או רואה אותי. אחרי בדיקה יסודית של כמה פעמים שראיתי בוודאות שאף אחד לא רואה אותי פתחתי את המנעול.

הרמתי את הארגז הכבד נכנסתי למכולה מצאתי לו מקום שאף אחד לא אמצא אותו ויצאתי בזריזות. נעלתי וזרקתי את המפתח לים. הסרתי את הכפפות הלבנות מידי, טמנתי את ידי בכיסים והתחלתי ללכת לכיוון היציאה מהמכולה.

הייתי במרחק של כמה צעדים מהיציאה, שמרתי על קור רוח, כמעט זה נגמר. ״היי אתה!״ נו מה עכשיו לעזאזל?! ״תוריד את הכובע ותסתובב לאט בבקשה.״ עצרתי במקומי בעקבות הקול הבס של שוטר כנראה ששמעתי מאחורי. הסתובבתי לאט במקומי ולאט הורדתי את הכובע מראשי. ״אישור כניסה בקשה.״ הוא ניגש צעד אחד אליי, מתקתק בטלפון שלו ואחרי מספר שניות מטיח את עיניו אליי. ״הוא פשוט אבד לי״ ברקע נשמעה צפירה בנמל שקטעה את דבריי ובאורח פלא הצילה אותי. השוטר זינק ממקומו ורץ לתוך הנמל ובזמן הזה דפקתי ספרינט לבחוץ, לא ראיתי בעיניים פשוט רצתי עד לכביש המהיר הקרוב עד שעצרתי והסדרתי את נשמתי. הצלחתי.