״אח סברינה נו!״ צעקתי מרוב ששרף לי אלוהים. ״בסדר, תגידי לפחות תודה שלא נכנס לך זכוכית. חולה נפש.״ ״אל תאשימי אותו.״ סברינה זרקה את הפד שספוג בדם לפח ונעמדה על רגליה ״איך אחרי כל מה שקרה עכשיו את עוד מגנה עליו...?״ היא שאלה לא מבינה. ״כי הוא הפגוע פה.״ היא התיישבה על המיטה שלה. ״זה לא נגמר איך שחשבת אה?״ ״לא ממש.״ מלמלתי לעצמי בבאסה. הכל לא הלך טוב. ״טוב מה השעה?״ הבטתי בשעון שבטלפון שלי ״אחד וחצי.״ סברינה נעמדה על רגליה ״יאללה תלבשי הולכים למשרד של אמא שלך.״
***נקודת מבט מייקל***
״ריי?״ הצמדתי את הטלפון שלי לאוזניי שקולו של ניקולה נשמע באוזניי ״ניקולה״ ״לא שמעתי עידכון, עוד כמה נשאר לך מהחומר?״ ״לא הרבה, בקרוב מאוד אני מעיף הכל.״ ״שמח לשמוע. נהיה בקשר.״ נשמע צליל ניתוק. האמת? שסיימתי למכור הכל אתמול לחבורת סטודנטים. יש לי ביד כבר ארבעים אלף שקל משהו שיכול לעזור לי להתחיל את החיים לבד. פשוט לקחת את כל הכסף וללכת מכאן. בגלל שאני פה תחת השגחת הפסיכולוגית מהמוסד אני צריך לשמור על פרופיל נמוך, השאלה היא אם לקחת סיכון ולהסתבך עם ניקולה או להתהבג כמו ילד טוב ולתת לו את כל הכסף. סעמק אני מת לעוף מפה כבר.
***הקודת מבט דון***
״שנייה תחכי!״ תפסתי בזרועה של סברינה ״זה ויקטור הוא עושה פרוטוקול פה כל עשר דקות, צריך לחכות שהוא ילך להיכנס למשרד בזהירות להיות שם חמש דקות ולצאת לפני שיבוא שוב.״ ״תגידי זה קמפוס או תחנת משטרה?״ צחקתי בקול ״סתמי!״ סברינה שמה את ידה על פי להשתיק אותי ״סליחה..״ לחשתי בלחש. ״יאללה לכי.״ סברינה התחילה ללכת מהר לכיוון דלת המשרד של אמא שלי ואני בעקבותיה. יש בי פחד לגלות משהו שאני לא צריכה, משהו על העבר של ריי שמפחיד אותי.
סברינה פתחה את הדלת ונכנסתי בשקט, אוקיי ״התחלתי שעון חמש דקות תתחילי לחפש שתשמעי שני נקישות על הדלת תדעי שהשומר בא.״ ״טוב תצאי.״ סברינה שמרה על הדלת מבחוץ ואני התחלתי לחפש את התיקים האישיים של התלמידים. במרץ חיפשתי את שם המשפחה של ריי, לפחות את השם משפחה שלו אני יודעת, ריי נלסון. הלכתי לאות נ׳ וחיפשתי את התיק שלו אבל לא היה כלום. ״מה קורה?״ סברינה לחשה לי ״דקה אני לא מוצאת!״ אמרתי בכעס ״תזדרזי...״ היא יצאה חזרה. באתי לצאת, חיפשתי ולא מצאתי כלום. זה לא הגיוני כי לכולם יש פה תיקים אישיים, גם לי. באתי לצאת אבל אז בעין ראיתי מגירה של תיקים חשאיים. ריי נלסון שווה חשאי. פתחתי בזריזות את המגירה וראיתי שם רק כמה תיקים בודדים ובינגו גם את התיק של ריי.
פתחתי את התיק ואז השעון צלצל בכיסי, עברו חמש דקות והייתי צריכה כבר לצאת החוצה, אין לי זמן! חיפשתי בעיני מקור מידע אחד לפחות על ריי.
׳נולד בקליפורניה, אחות אחת בת חמש עשרה. הוריו נהרגו.׳
העברתי דף והמשכתי לקרוא.
׳ישב במוסד שלוש שנים ועבר לקמפוס בסאן דיאגו. ישב על דקירה...׳ ליבי החסיר פעימה. קפאתי ולא הצלחתי לעבור לשורה הבאה. ״דון צאי עכשיו השומר בתחילת המסדרון!״ סברינה נכנסה למשרד לחוצה. לא הגבתי לה. רעדתי והתיק האישי שלו עדיין בידי ״דון!״ סברינה גרמה לי להרים את ראשי אלייה ״מה קרה? מה כתוב שם?״ היא התחילה בשאלותיה ״זאת הייתה טעות..״ ״דון, זה לא משנה עכשיו מה כתוב שם, אנחנו צריכות לצאת מכאן עכשיו.״ סגרתי את התיק והכנסתי אותו למגירה. ״רוצי!״ סברינה צעקה ויצאתי אחרייה.
YOU ARE READING
״מציאות אחרת״
Roman d'amour״פשע זה הדבר היחיד שאני מכיר. אבל מהי הדרך הנכונה לחיות את החיים? כנראה שאני בחיים לא ידע ובטח שלא אבין.״ שאתה גדל בשכונה כמו שאני גדלתי, שכונת עוני או פשע תקראו לזה איך שבאלכם צריך לשרוד בשביל לחיות, וזה מה שאני ופאבלו עשינו. ועכשיו הנה אני, עומד...
