״מציאות אחרת״

פרק 26- תוכנית

האור נדלק בחדר וריי קם מביט בי. אני עוד קופאת מול התיק מנסה להבין מה אני רואה בעיני... ״איזה עבודה עשית הפעם?״ שאלתי מנגבת את הדמעה שנזלה מעיני ״דון נו זה כלום״ ריי נעמד על רגליו וניסה לגעת בידי אבל ישר הזזתי אותה. ״הבטחת לי לפני חמש שעות בבריכה!״ הרמתי את קולי ״הסתכלת לי בעיניים ואמרת לי שסיפרת לי הכל... אז מה זה?״ הצבעתי על התיק מנסה לקבל תשובות. ריי עמד ושתק. ״הדרך שלי לצאת מכאן.״ עמדתי שותקת. ״מה?״ ריי התכופף וסגר את התיק הגדול ״ניקולה הוא מפעיל שלי, הוא נתן לי משהו למכור פה ולעביר לו את כל הכסף. פשוט לא עשיתי את זה עדיין.״ ״מה הוא נתן לך למכור פה?״ הוא עמד ושתק, זה העלה לי את העצבים ״ריי דבר לפני שאני הולכת ואתה לא תראה אותי יותר בחיים אני נשבעת.״ ״את לא חייבת לדעת כל דבר.״ ״למה אתה פשוט לא מספר לי וזהו?!״ ״כי זה יסתבך אותך, ואני לא רוצה שזה יקרה.״

עמדנו אחד מול השני. השיחה לא מתקדמת לשום מקום ואני מגלה עוד סודות שלא נגמרים. ״אני הולכת.״ הסתובבתי לכיוון הדלת ושמעתי את צעדיו של ריי מאחורי, הוא משך בידי ״דון די!״ ״אז תתחיל לדבר.״ ״מכרתי סמים.״ עמדתי מולו פעורת פה ״אתה יודע מה יקרה אם אמא שלי תגלה את זה?!״ צעקתי עליו בקול. ״תמניכי את הטון.״ ״מטומטם! אם המשטרה מגלה שיש פה סמים יכולים לסגור לאמא שלי את המקום.״ הוא התקדם לכיווני ״החומר נגמר, מכרתי הכל. אני אמור להעביר לניקולה את התיק הזה ואז אמורים להבריח אותי מכאן.״ ריי הסביר לי בקול שקט. ״אז למה אתה עדיין כאן?״ שאלתי ״בגללך.״

***נקודת נבט ריי***
״למה בגללי?״ היא שאלה בעיניים סקרניות. ״לא יודע דון, פשוט בגללך. הייתי כל כך להוט לעוף מפה ואז את פשוט...״ ״ריי, תעיף את זה מפה.״ דון קטעה את מילותי לקחה את נעלייה מרצפת החדר ״לא אכפת לי לאן ולא אכפת לי למי. עד היום בערב זה לא פה.״ היא השלימה את מילותיה ויצאה מהדלת. ״סעמק!״ צעקתי בקול ובעטתי בתיק הגדול חזרה למתחת למיטה. צליל של הודעה נשמע מהאייפון שלי. זה ניקולה, אני מסנן אותו כבר יומיים. באיזשהו שלב הוא כבר יתחיל לחפש אותי. אני לא יודע למה אני לא נותן לו את התיק, משהו בי רוצה להישאר ליד הקטנטונת, היא מרגיעה אותי אבל הבעייה היא שאין לי איך להסביר לה את זה.

״יושבים פה?״ החזקתי מגש עמוס באוכל וניגשתי לשולחן של הקטנטונת שיושבת בסוף הקפיטריה לבד. היא הרימה את מבטה מהספר שלה והפסיקה לאכול את היוגורט שבידה. דון הוציאה אוזניה מאוזנה ״בשבילך? כן.״ היא אמרה והחזירה את האוזנייה ומבטה חזר לספר. אני בכל זאת התיישבתי. ״דון״ נגעתי בידה והיא העיפה אליי מבט של ייאוש. ״מה ריי?״ היא אמרה בעצבנות ״בחייך דון, אף פעם לא רדפתי אחרי מישהי.״ הסברתי לה ״תמיד יש פעם ראשונה.״ אאוץ, עקיצה. אני שונא את מה שהבחורה הזאת גורמת לי לעשות. ״הסתרתי את זה כי רציתי להגן עלייך.״ ״מפני מה?״ היא צעקה ״אם את לא רוצה שהסיפור הזה יתגלה בכל רחבי הקמפוס עדיף שתשמרי על קול נמוך.״ ״אל תגיד לי מה לעשות.״ ״הקטנטונת עצבנית..״ לחשתי לעצמי. ״אפשר לצאת החוצה ולא לעשות את השיחה הזאת פה?״ דון סגרה את הספר ונעמדה על רגליה. ״בוא.״

יצאנו לאגם. התיישבנו מתחת לעץ הגדול. ״למה התכוונת שאמרת שרצית להגן עליי?״ היא שאלה ״אני מסובך עם אנשים שאני לא רוצה שתהיה מעורבת.״ עניתי לה ״אני לא רוצה לפגוע בך דון.״ הבטתי בעיניה והיא בעיני ״איפה הריי הקר?״ היא שאלה בקול חלש ״שאני איתך, אני ריי אחר.״ הנחתי יד על פנייה ״בבקשה דון, תני לי לעשות את זה בדרך שלי. דרך שלא תפגע בך.״ היא הנהנה לחיוב ונשקתי את שפתייה. היא התיישבה על רגליי, הרוח ליטפה את פנינו ברוגע. ״מה תעשה עם הכסף?״ דון שאלה ״אני לא יודע. אם אני מעביר לו את זה אני חייב ללכת מפה.״ דון הסתובבה לכיווני בפנים נפולות ״תשאיר אותי לבד?״ ״למה את חושבת שעדיין לא העברתי לו את הכסף?״

***נקודת מבט דון***
שחזרנו חזרה לקמפוס חבורת נערים קראה לריי למשחק כדורסל. הוא התלבטת, אבל אחרי כמה דקות ענה להם תשובה חיובית. המשחק נמשך חצי שעה ואני התיישבתי על הספסל שקרוב למגרש ולא הפסקתי להסתכל על ריי שרץ במגרש ללא חולצתו. ״נאה.״ קולה של אמא שלי נכנס לאוזניי, הוא נעמדה ליד הספסל בגוף זקוף וידה מאחוריי גבה. ״אשטון שבור.״ היא הוסיפה. ״נפרדנו.״ ״זה לא אומר שאת צריכה להפסיק להראות התעניינות.״ הוצאתי מפי אנחת ייאוש. ״הוא סובב לך את הראש דון.״ ״אמא די.״ הבטתי בה בזעם. היא התקרבה אליי ״דון אם את רוצה את זה בדרך הקשה, אין בעייה.״ ״למה את מתכוונת?״ היא העיפה מבט למגרש וריי נתפס במבטה. היא נופפה לו לשלום צבוע. ״אם את תמשיכי להסתובב איתו אני מעיפה אותך מפה.״ ״את מאיימת עלי?״ שאלתי אותה לא מאמינה למה ששמעתי. ״כן.״ היא הסתובבה ונעלמה מעיני.

ריי רץ אליי אחרי שהמשחק נגמר. הוא נשק נשיקה ללחי שלי ״איכ, אתה רטוב!״ צעקתי בקול ״קוראים לזה זיעה דון...״ ריי אמר בחיוך ״מה אמא שלך רצתה?״ ״לא משהו חשוב״ עניתי לו. ״בוא נלך לחדר?״ ריי חייך אליי חיוך גדול ואחז בידי. הלכנו יד ביד ברחבי הקמפוס בחזרה לחדר. שטפתי את גופי במקלחת ארוכה. זרם המים החמים מטפטף מעליי, ואני מסבנת את גופי. אחרי כמה דקות אוזניי שומעות קול חביטה. ״ריי?״ סגרתי את זרם המים בשביל לשמוע יותר טוב, אבל לא נשמעה אף תגובה. ״ריי, הכל בסדר?״ ניסיתי שוב ועוד פעם אין אף תגובה. כנראה הוא יצא או משהו. פתחתי בשנית את זרם המים. אוזניי עוד פעם שמעו את אותו קול והפעם יותר חזק. יצאתי מהמקלחת עטפתי את גופי במגבת לבנה ויצאתי החוצה.

״ריי?!״ ליבי החסיר פעימה שראיתי את ריי מוצמד לקיר ואיש מחזיק בגרונו. ״תכניסי פנימה!״ החזקתי במגבת הלבנה שלי בחוזקה. כל כך פחדתי.  ״מי אתה?״ שאלתי את אותו איש זר בקול רועד ״ומי את?״ הוא הטיח את ריי על הרצפה. ריי גנח מכאבים בצלעות והניח את ידו על הכואב. אותו איש התקרב אליי ואני עמדתי קפואה ״תרחק ממנה יא זין!״ ריי צעק ברחבי החדר אבל הוא המשיך לעשות את צעדיו אליי. ״פש, יפה ריי.״ הוא העביר בי את ידו מה שגרם לי לבחילה ולדמעות לצאת מעיני. ״לך ממני..״ אמרתי בקול רועד, ״אני לא צוחק איתך רוס״ ריי נעמד על רגליו ״עזוב אותה״ ריי הצמיד את האולר שלו לגרונו של הרוס הזה. ״שחרר ריי״

עמדתי בסיטואציה מפחידה, ריי מאיים על הרוס הזה בסכין, ואני עומדת מולו מחכה לצעד הבא שלו. אבל כן, בכל חיי לא ידעתי שאעמוד כאן ברגע הזה ״סתמי תפסיקי לבכות!״ רוס שלף אקדח מכיסו. התחלתי להתנשף במהירות ולהזיע מפחד. ״דון תרגעי״ ריי אמר לי בקול חלש אבל לא הצלחתי להפסיק, הדמעות זלגו לבד והלב? הלב עוד שנייה יצא מהחזה.

״תוריד את האקדח רוס״ ״תוריד את הסכין ואולי אני לא אדפוק כדור בכוסית שלך.״ אני לא שלו. הבטתי בריי, הוא נשאר רגוע ושלב כיאלו הוא מתחנן תוכנית שלמה בראש. ״מצטער דון״