״מציאות אחרת״

פרק 13- המדורה

הראש שלי אומר לי לעזוב את המוסד המזדיין הזה וללכת בעקבות פאבלו שמתרחק מעיני. אבל הלב שלי אומר לי ללכת חזרה לחדר להחביא את הכסף לקחת את הרגליים שלי ולהתקדם למדורה. אבא שלי לפני שנפטר תמיד אמר לי ללכת לפי הלב שלי, שהראש סתם משחק בך ולפעמים מטעה אותך. הרמתי את התיק שהיה נטול ליד רגליים ונכנסתי חזרה לקמפוס. אני לא יודע אם עשיתי בחירה נכונה אבל כנראה שאני גם לא ידע אף פעם.

שמתי את התיק מתחת למיטה שאחזור אמצא לזה מקום יותר טוב ויצאתי מחדרי בדרכי למדורה הזאת.

***נקודת מבט דון***
״יאללה קומי הבנות מחכות לנו למטה.״ צעקתי על סברינה שמחפשת שנה מה ללבוש למדורה הערב. ״שומעת דון,״ היא הסתובבה לכיווני ״אני צריכה להגיד לך משהו ששמעתי לפני כמה ימים..״ ״דברי״ אמרתי לה בזמן שאשטון חופר לי בהודעות בטלפון לצאת כבר לכיוון המדורה. ״אני שמעתי״ ״סן יש מצב נדבר על זה מחר? פשוט אשטון ממש לחוץ שנצא?״ קטעתי את דברייה בלחץ. אני כולי לחוצה לצאת והיא לוקחת את הזמן שלה. סברינה יכולה להיות אדישה לפעמים.

״אוקיי מחר.״ היא פלטה מפייה ולקחה את הטלפון שלה. ״קדימה יצאנו.״ אני וסברינה התקדמנו למטה בזמן שסופי ומלודי חיכו לנו כמה דקות טובות. ״טוב שנזכרתן!״ סופי צעקה בקול. ״סתמי.״ סברינה זרקה לאוויר והתקדמנו למחוץ לקמפוס. הלכנו ביחד וציחקקנו בנינו. עיני נלכדו בריי, שעומד מחוץ לשער עם דמות נוספת שאני לא מכירה. לפי מה שהבנתי הוא מסתכל עליי מספר דקות וברגע שקלטתי אותו הוא הוריד את עיני ממנו. ממש משחק של כיתה אלף׳. הוא והבן אדם שמולו נראים סוהרים. שני תיקים גדולים עומדים לידם. מעניין מה יש בפנים?

״וואו! דון!״ מלודי נכנסה לראשי עם הקול הצורם שלה. ״אחותי תמניכי טון. אני עומדת לידך.״ ״אבל את לא מגיבה..״ הוא ענתה לי בקול מזלזל. ״אני יודעת למה....״ סברינה אמרה בקול מתחקם. ״היא ראתה את ריי נלסון.״ ״ריי?״ סופי שאלה בחוסר ידיעה. ״סן סתמי.״ אמרתי לה בקול חד וברור. ״נו החתיך הזה החדש..״ היא המשיכה בכל זאת. לפעמים היא כל כך מעצבנת. ״מי זה?!״ מלודי סרקה את השטח בהתלהבות. ״אף אחד תמשיכו ללכת.״ התקדמתי בצעדים מהירים בזמן שסברינה הדפוקה הזאת מצביעה על ריי בחשאי ומראה אותו למלודי וסופי. ״וואו אחותי, מזמן הייתי נפרדת מאש בשבילו.״ מלודי אומרת בפה פעור. ״מה את מדברת שטויות?! זה אשטון ודון לנצח נו.״ סופי נדחפת במילותיה. ״רגע יש בינכם משהו?!״ מלודי מתפרצת. ״טוב תרגיעו אין ביני לבינו כלום. אני עם אשטון וטוב לי. בואו נתקדם למדורה הזאת.״ סיימתי את הנושא הזה והתקדמנו.

זאת הייתה מדורה גדולה. חצי מהקמפוס היה שם אלכוהול, אווירה מצחיקה. ״היי מאמי!״ אשטון ראה אותי והניף בכוסו המלאה באלכוהול. ניגשתי אליו והוא עטף אותי בחיבוק, ניחוחות של אלכוהול יצאו ממנו. ״כמה כבר שתית?״ לחשתי באוזניו. ״לא מספיק!״ אש צעק בקול. ״תגידי,״ הרמתי את מבטי לעיניו לרגע הסטלה שלו הלכה והוא חזר לאשטון עצמו. ״באותו יום שהיית בבריכה, החזרת לאמא שלך את הדברים?״ ״אמממ, כן למה אתה שואל?״ ״סתם.״ הוא פלט מפיו ולגם לגימה גדולה מהמשתה התוסס שלו. ״מה נזכרת בזה?״ ״עזבי, רוצה כוס?״ אני נמנעת מלשתות, כמעט ולא נוגעת במוצרים משקרים אבל לקחתי כוסית אחת.