״מציאות אחרת״

פרק 7- נבחרת הפוטבול

***נקודת המבט עדיין של דון***
נכנסתי לחדר שלי סוהרת מעצבים על ריי, מאכזבה עצמית מעצמי. אני ואשטון מכירים מגיל שלוש בערך. אנחנו החברים הכי טובים. המשפחות שלנו החברים הכי טובים. מגיל קטן אמא שלי מתחננת את החתונה שלי ושלו. לא היה אפשר להפריד בנינו. אשטון יודע על נקודות החולשה שלי, התורפה שלי, מה מעציב אותי ומה משמח אותי. את כל אסון המוות של אבא שלי הוא עבר איתי. ברע ובטוב. ניגב לי את הדמעות ותמך בי. בגיל שש עשרה כבר הבנתי שזה זה. שזה הילד שיגן עליי מהכל שהוא הכי טוב בשבילי ולא יפגע בי שיהיה איתי בכל דרך שאבחר. על מה שעשיתי לו אני מרגישה כל כך רע. אני לא יכולה להביט בו. רגשות האשמה שלי כל הזמן באים והולכים ולכל הרוחות את ריי אני לא מצליחה להוציא מהראש שלי.

הורדתי את הבגדים שלי וזרקתי אותם לצד הרימת בגדים שהצטברה לי בחדר. לבשתי גופית סבא לבנה נשארתי עם תחתוני. השותפה שלי לחדר, סברינה איתי כבר שנתיים בחדר, כך של הסתובב מולה בתחתונים לא מזיז לי, במיוחד לא לישון איתם. ״היי לך״ רק דיברנו. ״איפה היית?״ ״אצל אש.״ השבתי לה והתיישבתי במטתי. ״לא חשבתי אחרת.״ היא גלגלה בעיניה והוציאה את בקבוק המים הקרים שלה מהמקרר מיני שיש לנו בחדר. ״את כבר הולכת לישון? רק תשע וחצי...״ היא הביטה בי מתכסה בסמיכה והלפטופ שלי מונמך עליי. ״המאמן של הפוטבול צריך ממני עזרה מחר בתשע וחצי בבוקר!״ השבתי לה בטון עצבני. אני יודעת שהתנדבתי לעזור והכל טכנית הכריחו אותי בגלל אמא שלי. סברינה צחקה וסגרה את הבקבוק. ״תביאי לי גם.״ הבטתי על המים והיא זרקה לי אותם לכפות ידי. ״ככה שאת הבת של המנהלת,.. את צריכה לעשות עבודות שחורות..״ סברינה התיישבה על קצה המיטה שלי.

״שונאת שהיא מצווה עליי לעזור בדברים.״ אמרתי בייאוש. אבל זאת אמא שלי. והיא הקימה את הקמפוס הזה אני לא יכולה לסרב לה. ״את טובת לב מדי. זאת הבעייה שלך.״ לגמתי מהבקבוק והנחתי אותו ליד המיטה. ״מה את אומרת״ ״לא באמת, לפעמים את צריכה ללמוד להגיד לא.״ היא הציבה בפניי עובדה. ״טוב תעזבי את זה. איפה הגברת הייתה?״ שאלתי בחיוך זחוח כשראיתי שהיא במצב רוח טוב. ״בספריה.״ היא ענתה משחקת בכפות ידיה. ״עם מי?״ חקרתי אותה ״מה אכפת לך!״ היא צעקה ושמעו אותה בכל החדר. גיחכתי היא כזאת ביישנית בעניינים האלה של אהבה. ״זה טום נכון?״ הסתכלתי על פנייה וראיתי את הסומק עולה על הלחי שלה. ״אני עד כדי כך שקופה?״ היא שאלה ״ועוד איך..״ מלמלתי בזמן שתקתקתי דברים בלפטופ שלי לסיום העבודתי בספרות אנגלית.

״תגידי,״ סברינה הביטה בי ועזבה את מסך האייפון שלה. ״אם נגיד היית מכירה מישהו המון זמן... ועכשיו כיאלו אתם... ביחד ואת לא יודעת לגבי... אמממ״ ״איזה גימגומים דון..״ היא ציחקקה. ״דברי כבר וספרי הכל.״ אולי גם אותי קוראים כמו ספר פתוח? ״זה על אש...״ פלטתי בייאוש. ״סן, זה נשאר בנינו אף אחד אבל אף אחד לא יודע על זה!״ הזהרתי אותה באצבע מרה. ״את מתחילה להלחיץ אותי...״ סגרתי את הלפטופ שלי והנחתי אותו לצד המיטה. ״במסיבת סימסטר, מתי שהלכת לשירותים״ ״נו״ היא האיצה בי. נשמתי עמוק ופשוט סיפרתי לה הכל. חוץ מפרצוף המום היא לא הגיבה כל כך. ״תסגרי רק את הפה שלא יכנס לך זבוב.״ שברתי את קרח השתיקה המביכה הזאת. ״הרגע סיפרת לי שהתנשק עם מישהו-״ ״יותר נכון הוא נישק אותי.״ ״מנשק טוב?״ ״כן..״ קולות של צחוק התפרצו משנינו.