שלישית רידל

פרק שבעה עשר- אלכס

"ליאו! לאן אתה הולך?" שאל אלכס ורץ אחרי ליאו.
"חשבתי אתמול."
"וואו, באמת?" אלכס ניסה להדביק את צעדיו של ליאו.
"כלומר, חשבתי על מי אנחנו." אמר ליאו. "חשבתי לבדוק אם אבא שלנו קיבל עיטור כבוד כשלמד כאן."
"זו באמת שאלה מעניינת." אמר אלכס.
"כן." אמרה אמילי והתחילה לרוץ לידם. "אבל שכחתם דבר אחד: הוא לא אבא שלנו."
"הוא כן."
"ביולוגית. אבל לא נפשית. ואני בספק אם גנטית."
"למה הכל אצלך כל כך מוזר?" שאל אלכס וקימט את אפו. "מה בכלל המשמעות של ביולוגיה?"
אמילי יישרה את משקפיה תוך כדי ריצה. "המשמעות היא שבלעדיו לא היינו נולדים. אני לא חושבת שיש לנו גנים שלו. והוא בטוח לא אבא שלנו נפשית."
"מה שתגידי." אמר ליאו.
"בקשר לגנים אני חושב שהיא צודקת." אמר אלכס והעמיד פנים שהוא בוחן בריכוז את פניו של ליאו. "לא, הוא לא קשור אליך גנטית, יש לך אף."
אמילי ביצעה לחש העלמה על האף של אלכס. "אליך הוא כנראה כן קשור גנטית."
"היי! לא פייר!"
אמילי החזירה את האף של אלכס וצחקה. "אבל כן יש לנו גנים ממנו." אמרה. "השיער שלי שחור, ולך יש פסים שחורים בשיער. זה לא יכול להיות מאמא."
"נכון." אמר ליאו. "למרות שאני חושב שאלכס די מרוצה מהשיער שלו." הוסיף.
"נו, ברור, פסים בשיער זה מגניב." אמר אלכס.
אמילי צחקקה.
"אבל כן, אין מצב שהשיער השחור שלך והפסים בשיער שלי הם מהאמא הבלונדה שלנו." אמר אלכס. "רק ליאו נדפק בלי גנים מאגניבים מהאבא המעצבן שלנו. אבל חייבים להודות- לפחות היה לו טעם טוב."
"כמו…? לכרות לעצמו את האף?"
"אממ, כן. בדיוק! אף זה דבר מכוער!" צעק אלכס. "בעיקר כשהוא גדול כמו של גנום."
"אתה מנסה להעליב את בני עמך?" שאל ג'יימס פוטר שהגיח מהאוויר.
"מה- איך הגעת לפה?!" צווח אלכס בבהלה.
ג'ייימס חייך חיוך ממזרי והראה לאלכס גלימה עשויה בד כסוף ומנצנץ. "מתחת לזה."
אמילי פערה את עיניה. "גלימת היעלמות! קיבלת אותה מאבא שלך?"
"ברור." אמר ג'יימס. "לכבוד תחילת הלימודים שלי בהוגוורטס, לפני שלוש שנים. השנה אלבוס קיבל בקבוק שיקויון." הוא גנח בקנאה מסוימת.
"מה זה שיקויון?" שאל אלכס בתמיהה.
"זה בקבוק מיוחד בתוצרת גובלינים, שיתן לך כל שיקוי שתצטרך ברגע אחד, תוך שימוש באנרגיות קסומות באוויר כדי לדלג על זמן ההכנה הארוך והמרכיבים שמסובך להשיג. בזכות החריטות המסובכות שסביב הקריסטל ממנו הוא עשוי, הוא יכול לקלוט מצבים ודברים שבסביבתו על מנת לתת לך את השיקוי הנחוץ לך גם אם אתה לא בטוח באיזה מדובר-"
"כן, כן, שמענו אותך. עכשיו באנגלית?"
"הוא נותן לך איזה שיקוי שתרצה מתי שתרצה." התרגזה אמילי.
"זה פיתוח חדש יחסית, וזה נוראאאאאא יקר. יש לי מזל שאבא שלי הוא מליונר או משהו בסגנון, אחרת-"
"טוב, אני די משוכנע שלא משנה כמה כסף יש לאבא שלך, לנו יש יותר." חייך אלכס.
"אין מצב. אבא שלי הוא במשרה הכי חשובה במשרד הקסמים אחרי השרה, המשכורת שלו היא משהו כמו חמשת אלפים אוניות בחודש, בלי להחשיב את כל הזהב שיש לו בגלל שסבא שלי היה ממשפחה עתיקה של קוסמים והכסף שקיבל כשהיה בן שנה מהריגת אדון האופל."
ליאו התכווץ ואלכס שלח בו מבט נוזף. "בוא נתערב." אמר אלכס לג'יימס. "אם אנחנו יותר עשירים אתה נותן אלף אוניות לכל אחד מאיתנו. אם אתה כל כך עשיר כמו שאתה טוען לא אמורה להיות לך בעיה. אם אתה יותר עשיר, כל אחד מאיתנו יהיה חייב לך אלף אוניות."
"סגרנו." אמר ג'יימס בחיוך.
אמילי שלפה ספר חשבונות משום מקום.
"את לוקחת לכל מקום ספר חשבונות? למה?"
"כדי לספור את כמות הכסף שאתה מבזבז השנה." אמרה אמילי ברצינות תהומית.
"טוב, אחרי שבשנה שעברה בזבזתי עשרים אלף אוניות ביום אחד, על הדובשנרייה, אמא הכריחה גם אותי לקחת ספר חשבונות." אמר ג'יימס ושלף גם הוא משום מקום ספר חשבונות.
אמילי פתחה את הספר ובדקה כמה אוניות נשארו להם. ג'יימס פתח גם הוא את הספר והעמיד אותו ליד הספר שלהם. אחרי שניה הוא פער את פיו וקפא.
"אמרתי לך." אמר אלכס וצחק. "אלף אוניות לכל אחד, בבקשה."
ג'יימס רטן בשקט משהו על רמאות, חישוב מוטעה והוספת אפסים לאחר המספר, הוא הוציא ארנק וזרק לכל אחד מהשלושה שקיק עור קטן שבתוכו אלף אוניות זהב, שהוכנסו פנימה עם לחש הרחבה פנימי.
אלכס מיהר לרוקן את הכסף לתוך ארנקו בחיוך רחב, אבל ליאו סירב בהתחלה לקחת את הכסף מג'יימס.
"כמה בעצם שמעת מהשיחה שלנו קודם?" שאלה אמילי כשהמשיכו בדרכם לחדר הגביעים.
"רק משהו על זה שאפים של גנומים הם ענקיים ומכוערים. למה?"
"אההה, זאת הייתה שיחה אישית. אבל החלק עם האפים של הגנומים זה בסדר."
"מה בקשר לאפים של גנומים?" שאל קול חדש, והשלושה קפצו בבהלה בעוד ג'יימס נופל על הרצפה בצחוק בלתי נשלט.
אלבוס וסקורפיוס הופיעו בהנפת שרביט ליד החבורה הקטנה.
"מה- איך- למה- איפה-"
"זה היה רעיון של ג'יימס." אלבוס משך בכתפיו.
"בואו נחזור לנושא שלנו- איך בדיוק הגעתם משיחה אישית לאפים של גנומים?" שאל ג'יימס.
"רגע, אילו אפים של גנומים?" סקורפיוס הרים גבה.
"אני לא יודע. למה דיברתם על אפים של גנומים?" אלבוס פנה שוב לחבורה.
"כי אנחנו אוהבים אפים של גנומים." אמר אלכס.
"לפני רגע אמרתם שאפים של גנומים הם מכוערים." ג'יימס קימט את מצחו.
"זה שהם מכוערים לא אומר שאנחנו לא אוהבים אפים של גנומים." ניסה אלכס.
"לא הולך לך עם האפים של גנומים." הוכיחה אותו אמילי.
"אני מסכים עם אמילי על מה שהיא אמרה על אפים של גנומים." צחקק ליאו.
"תזכירו לי למה אנחנו כל הזמן אומרים אפים של גנומים?" שאל אלבוס בהתקף צחוק.
"כי אנחנו באטרף של אפים של גנומים." השיב אלכס ונפל על הרצפה, אוחז בבטנו.
"למה אתם מדברים על אפים של גנומים?" רוז ירדה במדרגות בגבה מורמת.
"אנחנו אפים של גנומים!!!!!!!!!!" צעקו כולם חוץ מאמילי, שתפחה על מצחה.
"הם איבדו את זה." אמרה רוז.
"לחלוטין." הסכימה אמילי.
"טוב, אז את רוצה אולי ללכת לעשות ביחד שיעורים או משהו? רחוק מהם עד שירפאו?" הציעה רוז.
"אם אנחנו רוצות שירפאו צריך להביא אותם למדאם פומפרי."
"הממ, צודקת."
"ולא, אני ליאו ואלכס באנו לפה כי אנחנו רוצים לבקר בחדר הגביעים." אמרה אמילי.
"חדר הגביעים? מה יש לכם לעשות שם?" שאל ג'יימס.
"יש לנו סיבות משלנו." התחמקה אמילי.
"אני רציתי גם לבדוק משהו שם. זוכרים את המשימה שפרופסור בינס נתן לנו, על הסטוריית בית הספר? רציתי לבדוק אם יש שם דברים מעניינים."
"אז בואו נלך יחד, אם כבר אנחנו פה."
ג'יימס פתח את הדלת. "ליידיס פירסט." הוא החווה לעבר רוז ואמילי וקרץ.
אמילי גילגלה עיניים ורוז קמצה אגרופים, אבל הן נכנסו ואחריהן הבנים.
חדר הגביעים נראה כמו מוזיאון ישן שזקוק למבצע ניקיון דחוף.
אם כי הוא כן היה שוקק חיים. בעיקר בגלל שפיבס היה שם וקישקש על רשימות של שמות.
אמילי הרימה את שרביטה והצביעה על עט הנוצה. "אתקה לטנתה."
העט קפץ מתוך ידו של פיבס והחל לדקור אותו בפניו. פיבס ברח מהחדר בכעס.
"וואו!" צעק אלבוס. "איך עשית את זה?!"
"פרופסור מאלפוי לימד אותנו את הלחש הזה." אמרו רוז ואמילי בו זמנית, ואז הביטו זו בזו בחיוך.
"אה, נכון. שכחתי."
ליאו הרים את רשימת השמות שפיבס זרק. "זו פשוט רשימה של מדריכים לשעבר בהוגוורטס."
אמילי לקחה ממנו את הרשימה. היא עברה עליה במהירות, מחפשת את האות ר' כדי למצוא 'רידל'. היא מצאה את השם, אבל הוא וכל שאר השמות שבסוף הרשימה היו מקושקשים וכמעט בלתי קריאים. "תודה רבה, פיבס." אלכס שמע אותה ממלמלת.
הם המשיכו לסייר בחדר, רוז מחפשת אחר פריטים מעניינים, אמילי וליאו מנסים לאתר את שמו של אביהם, והשאר משתעממים למוות.
אז אלכס נתקל בחלל ריק באחת הארוניות. נראה כאילו משהו ישב שם פעם ואז נתלש מהמקום.
"מה זה?" שאל אלכס.
רוז ניגשה אליו. "זה איפה שהיה פעם המגן שקיבל ט. ו. רידל על תרומה לבית הספר." היא סיננה בשקט.
אמילי תפסה את מבטיהם של אלכס וליאו. "מי היה ט. ו. רידל?"
"טום ואנדרולו רידל, הידוע יותר בתור הלורד וולדמורט." אמר סקורפיוס.
אמילי לכדה את מבטם של ליאו ואלכס. היה דבר אחד שהם הסכימו עליו. הם מצאו את מה שחיפשו.
ועכשיו הם צריכים לדעת מה התרומה, ומדוע המגן הוסר.
"מה הוא כבר עשה, שהגיע לו מגן משלו בחדר הגביעים?" שאל אלכס.
"הוא חשף מי פתח את חדר הסודות בפעם הראשונה." אמר קול חדש מהפתח.
"פ-פרופסור מקגונגל!"
"טום הודיע למנהל דיפֶּט שגילה את יורשו של סלית'רין. הוא הפליל את רובאוס האגריד בהריגת תלמידה ורובאוס גורש." המשיכה פרופסור מקגונגל. "רק חמישים שנה אחר, בפעם השניה שהחדר נפתח, גילינו שהיורש היה טום עצמו. הארי פוטר גילה זאת." היא הביטה על ג'יימס ואלבוס.
"למה המגן הוסר מחדר הגביעים?"
"טום הפך לקוסם האופל הגדול ביותר בהסטוריית הקסם הידועה. ומלבד זאת, אנחנו לא מעוניינים שפרס על תרומה מזויפת יוצב בחדר הגביעים שלנו." מקגונגל הביטה על השלישיה במבט מלא משמעות, ופנתה לאחורי החדר.
"מה זה היה?" שאל ג'יימס.
"לא משנה."
"או! מצאתי משהו בשביל העבודה שלי!" רוז הורידה ממדף עליון ספל צהוב ולבן שצויירה עליו גירית שחורה. הספל נופץ פעם ונראה שחובר מחדש בקסם, אם כי השברים ניכרו עליו. אלכס בהחלט היה מעדיף שלא לנסות לשתות מהספל הזה.
"הספל של האפלפאף." אמר ליאו.
"כן. החרב של גריפינדור עומדת על כן תצוגה ליד חדר המנהלת, הקמע של סלית'רין במשרד של סלגהורן ושחזור העטרת של רייבנקלו שלונה לאבגוד הכינה נמצא בחדר המועדון שלהם. אני אצלם אותם ואעשה עליהם את העבודה."
"רעיון טוב. אני אוכל להצטרף אלייך בזה?" שאלה אמילי.
רוז חייכה. "זה יהיה נחמד. אולי נצרף גם את סוזן לאבגוד?"
אמילי צחקה. "אם כבר, נוסיף גם את פני דיו!"
"כן, יש בזה משהו. לא מנומס להשאיר אותה בצד, ואני בטוחה שהיא תוכל לעזור לנו." אמרה רוז במשיכת כתפיים.
"חננות." מלמלו אלכס וג'יימס.

די כבר לשלוח לי כל הזמן 'המשךךךךךךךך'!!!!! תבינו כבר, אני לא כותבת את זה לבד! זה לא בשליטתי! וחוץ מזה כני במחסום כתיבה בכל הנוגע לכל שאר הסיפורים שלי!