יופי שמוסתר בביישנות(boyxboy)

_5_

נ.מ. שון

Gogold

דרושים עובדים/ברמנים בבר ליד מרכז העיר

שכר יפה תנאים טובים

ומותאם לכל גיל

לבירורים:

89********05

הסתכלתי אל הדף התלוי כאילו היה סימן בישבילי.

לפני שחזרתי לטוקיו חיפשתי עבודה שאני יוכל לעבוד בה תוך כדי בית ספר,רק שלא מצאתי.
הדף הזה כמו נס גלוי,זה בא לי בדיוק בזמן.

כאב לי להרים את היד כדי להוציא את הטלפון לשמור תמספר שרשום על הדף,

כשהמשכתי בדרכי הביתה נזכרתי שלא קניתי לאבא את הבירה ואין יותר חנויות באזור הזה.

לא היה לי כוח לחזור אחורה,כבר הייתי עיף וכאב לי כל הגוף בכל תזוזה קטנה,

הגעתי הביתה והדלת הייתה פתוחה כרגיל,ניסיתי להכנס בשקט אל חדרי כדי שאבא לא ישים לב שבאתי מאוחר ולא הבאתי בירה.

"למה אתה מאחר?" נשמע מאחורי.

נבהלתי,הייתה לי הרגשה שזה לא עומד להגמר בטוב,

"ל-ל-למדתי"גמגמתי בלחש.
"הבאת לי בירה?"אמר."לא" אמרתי בלחש.

"מה כבר ביקשתי!!משהו גדול!?,לא!! סך הכל בירה!,תעשה מה שמבקשים ממך!,
תלמד להבאה!!"
צעק עלי.

באתי לומר "סליח-"
"תראה לי תעין שלך" אמר.

התקדמתי לעברו והרמתי תפוני,שחכתי מכל החבלות על פני.

כשאבא ראה את כל הפצעים והחבלות על פני צעק ואמר "למה אתה כל כך מזניח את העין של אמך!!?

'רציתי לצעוק ולהגיד לו שרק בגלל שיש לי את הצבע בעין של אמא זה לא אומר שזה העין שלה או הפנים שלה'.

הוא סטר לי,סטירה חזקה כל כך שהשירה סימן אדום ורדרד אל פני החבולות.
השפלתי את מבטי קרקע,

"לך!!" צעק,

רצתי לחדרי בתקווה שהוא לא יתרגז יותר,בתקווה שהיום הזה לא היה יותר גרוע,

התקלחתי,שמתי את סוג הבוקסר הרחב ,
הוא הכי נוח,

לפני שעליתי למיטה התקשרתי למספר שהיה אל הדף בקיר בתקווה שיענו והשמישרה תהיה פנויה.

ענו לי,

מוקדנית:"גוגולד שירותי לקוחות,שלום"
אני:"ה-היי,שמעתי שא-אתם מחפשים עובדים?"

מוקדנית:"כן,אתה רוצה לעבוד?"
אני:"כ-כן,אני בן 16 ומעוניין להתחיל בהקדם האפשרי"

מוקדנית:"סבבה,רק רגע...תוכל מחר משעה שש עד אחד בלילה"
אני:"מצויין בישבילי"

מוקדנית:"יופי אני אשלח לך את כל שאר הפרטים בהודעה,לא צריך לדאוג"

אני:"ביי לילה טוב גברתי"
מוקדנית:"לילה טוב".

כך הסתיימה השיחה,הייתי כל כך מאושר באותו רגע שהצלחתי להשיג את המישרה,

עליתי למיטה,נרדמתי כמו עלה שנפל על אדמה.

.................

Beep...beep..beep..bee-

עוד פעם בית ספר,עם הבחור המפחיד,הבלונדיני המוזר,החבר הבריון של סו והחברים הבריונים שלו,

קמתי מהמיטה והתחלתי להתארגן
סידרתי תשיער,
לבשתי תבגדים הארוכים כדי שיחסו את החבלות בשלל צבעים שהיו לי על הגוף,
כחול,ירוק,סגול...

שמתי לב שנשאר לי עשר דקות לאוטובוס,
יצאתי לכיוון התחנה,

ועל הדרך מצאתי 1000¥ ברחוב והרגשתי כל כך שמח,

עצרתי במכולת ליד התחנה קניתי לחם וחלב,
שמרתי אותם לבית ספר כדי שאוכל את זה שם,

האוטובוס הגיע ועליתי עליו.

Ring..ring...ring..ring..

'שיחה נכנסת מסו,הייתה לי קצת הרגשת פחד בגלל הביריונים,'

בכל זאת עניתי.

"היי סו" אמרתי
"אתה בא היום?" היא שאלה
"כן,לצערי"אמרתי ושתינו צחקקנו.
"חברים שלי קוראים לי,אני הולכת עליהם, בנתיים אני פה בבית ספר מחכה לך"
אמרה סו.

הגעתי לתחנה שעלו עליה הרבה אנשים ולא פחות ולא יותר הבחור המפחיד עלה גם,

התחיל להיות צפוץ.

וכולם נצמדו אחד לשני בדחיפות כל כך חזקות שכמעט נפלתי,רק שמשהו תפס אותי

הרמתי את מבטי ופלטתי " הבחור המפחיד"שמתי  ישר את היד על פה,
הוא גיחך.

נסיתי להדחס למאחורה ונתקעתי בחלון האוטובוס כשידיו של הבחור המפחיד מעלי נשענות על החלון,
ליבי פעם כל כך מהר..
אבל למה??

💮💮💮💮💮💮💮💮💮💮💮💮💮💮💮

מקווה שנהנתם😊