נ.מ. שון
רצתי. ברחתי.
הרגשתי את הדופק שלי עולה במהירות וככה גם נשימותי.
זה היה אחר הרגעים המפחידים בחיי, אף פעם לא יצא לי לראות כזה כעס והיגעלות ממשהו
וזה פגע בי. זה פגע בי כל כך.
............
פלאשבק
...
לא שמתי לב לכך שארן הוזיז את שערי שכך שתי עני גלויות.
וכשמבטנו נפשג...זה היה אסון...
ארן הביט בעני לכמה שניות אחדות ולאחר מכך מצאתי את עצמי אל הרצפה "איי!" יצא מפי.
הרמתי את מבטי כלפי מטה ופגשתי במבט נגעל, מבט כועס ודוחה בעיניו. הוא הלך אחורה וראיתי שלחש בין שפתיו "מה...לעזעזל?".
סובבתי את מבטי לצדדים וראיתי מלא זוגות עניים עלי, שופטות, נגעלות, חטטניות ומפחידות.
פחדתי. פחדתי מארן ומכל העניים המפחידות האלה. אני מרגיש חשוף, אני מרגיש כנוע.
קמתי מהר על רגלי. לא מביט באף אחד ולא בכלום.
התחלתי לרוץ לא מביט בכלום. כבר מרגיש את הדמעות שברחו מעניי זולגות על לחיי.
שמעתי נראה לי את סו...כן זאת סו.
היא צעקה את שמי כמה וכמה פעמים ושאלה מה קרה. אך שום דבר לא עניין אותי ברגעים אלו.
אני מרגיש פגוע. אני מרגיש פגוע מהן אדם שחשבתי שיש לי סיכוי שהיה חבר שלי (לא בקטע זוגי).
יצאתי מהאולם לבוש בבגדי נשים שלא היו כל כך פרקטים לריצה שלי. המשכתי לרוץ למרות שאין לי מושג לאן.
...
סוף פלאשבק
...........
מרוב שרצתי שמתי לב שהגעתי לאזור שליד ביתי ופניתי לפניה אשר פונה לביתי.
לא הייתי בביתי כיומיים בגלל שארן החליט שאני לא זז מביתו.
למזלי אני לא כל כך סומך על אנשים ולקחתי את המפתחות של בייתי לפני שיצאנו מביתו של ארן ושמתי אותם בנעלי ליתר ביטחון.
הוצאתי את המפתחות מהנעל ופתחתי את הדלת.
לצערי הלכלוך בביתי לא נתן לי ישר ללכת לישון ובכלל הבגדים שהיו על גופי.
הורדתי את הנעליים ואת השמלה היקרה ותשרשרת הנוצצת שהייתה על צווארי, סידרתי אותם אל מטלה וטליתי על המסמר החלוד שהיה תקוע בקיר.
נכנסתי להתקלח ועלה בזיכרוני מבטו של ארן.
צמרמורת עברה בגופי.
ודמעה ברכה מעיני, לרגע הוא יגן עלי וברגע אחר הוא פשוט הדחוף אותי אחורה במבט מגעיל ומזועזע, ועוד לחשוב למה, כי הוא ראה את עיני.
ההורים שלו לא לימדו אותו לא לשפוט אנשים לפי מראה?..זה כמו המשפט הזה "אל תשפוט ספר לפי הכריכה שלו"...רק במקרה שלו הוא שפט.
סיימתי להתקלח ולבשתי לאחר מכן חולצה ארוכה בצבע ירוק שהייתה בארוני ונשארתי רק עם תחתוני הבוקסר השחורים שלי.
YOU ARE READING
יופי שמוסתר בביישנות(boyxboy)
Romanceהוא ראה אותו חבול ופצוע הוא הסתובב לעזור לו אבל הוא כבר לא היה שם... ........ שון.ילד מיוחד במינו שחוזר לטוקיו לבית אביו השיכור ששלח אותו לפני כארבע שנים לדודתו. הוא מתחיל בית ספר חדש ושם מתחיל כל הסיפור... ארן.כוחני שרירי ומלא ביטחון וכריזמה. הוא ע...
