_32_

1.9K 122 80
                                    


נ.מ כללי

"שון..." נשמע קולו העבה של ארן ברחבי החדר.

"קדימה..קום כבר, יש לנו בית ספר" הודיע ונישק ארן את שפתיו של שון הישנוני ולאחר מכן צפה בגוף הקטן ששכב לידו מתחיל להתמתח משנתו.

לאט..לאט שון התחיל לפתוח את עיניו ורק ממבטו הצר שנוצר מסינוור האור ראה את הדבר היפה ביותר ובהחלט הדבר שהוא הכי אוהב, ארן.

"בוקר טוב" אמר בקול חלש וצרוד כתוצאה מכך שרק התעורר.

"בוקר טוב נסיך" החזיר ארן והתקרב כדי לנשק את שפתיו של הצעיר ממנו.

לפתע עלה בזיכרונו של שון מה הם עשו לילה קודם וכולו נצבע בצבע אדום מהביישנות ומהר מאוד הסתיר את פניו בין ידיו הקטנות.

"מה קרה? נזכרת במשהו?" שאל ארן בקול ממזרי, מתגרה בשון.

"ל-לא.." גמגם בתקווה שזה היה אמין אך זה היה אבוד.

ארן לא חיכה יותר מידי ומיד עלה מעל הגוף הצנום, תופס בידיו ומרים אותם מעלה, מקבל נוף מרהיב של גופו של אהובו,"בוקר טוב מזה לא יכול להיות" אמר עם חיוך ערמומי על פניו ומיד ניגש לעבודה, מנשק את צווארו ומתחיל לרדת כלפי מטה ועובר על פטמותיו בנישוק קל וממשיך הלאה....

...............

"שון.." אמרה סו מנסה לקבל את תצומת ליבו של הנער שקורא ספר.

"ממ?.." המהם שון כשאלה.

"לא ידעתי שתלך לך התמימות כל כך מהר.." אמרה כדרך אגב.

"מה?" שאל שון והרים את ראשו מהספר.
"הסתכלת במראה לפני שיצאת מהבית? ראית מה הולך לך בצוואר?" ענתה, דיי רומזת על האיקים שנחים לו על הצוואר.

שון תוך מספר שניות נהיה אדום והרים את ידו נוגע בצווארו שגם היה אדום המבוכה וגם בגלל האיקים שנכחו להם שם.

"כן זה קצת דיי בולט.." אמר מייק עומד מאחור.
"ע-עד כדי כך?" שאל שון בשקט,סמוק ביותר.
"כן!" ענו ביחד שני החברים.

שון נאנח בתיסכול והמשיך לקרוא מספרו.
"גיי קטן שלנו" אמרה סו ומחצה קלות את לחייו של שון שכרגע נקרא בכינוי 'גיי קטן'.

"רגע..אני נראה ג-גיי בכלל?" שאל שון לאחר שסו שיחררה אותו.

"תאמתי כן..חשדתי עוד לפני שיצאת עם ארן" אמרה סו.

"תאמתי גם אני..קצת" אמר מייק בנוסף לסו.
"אתם קצת מעצבנים היום אני חייב לומר" אמר שון בנזיפה ומייק וסו ציחקקו על הבאתו החמודה.

"יש לנו עוד חמש דקות שיעור" אמר מייק לאחר שבדק את שעונו.

"עדיף שנעלה"הוסיפה סו.

החבורה התקדמה על כיתתם.

השיעור התחיל ולפי הסדר הרגיל ארן ישב מאחורי שון ומקבל נוף יפה של בן זוגו.
נזכר בכל מה שעשו ליל אמש.
ביטנו התמלא בפרפרים לא מוסברים והסבלנות שלו נעלמה והוא לא היה יכול לחכות יותר לרגע הזה שבו הם היו שוב יחד מחובקים, קרובים.

יופי שמוסתר בביישנות(boyxboy)Where stories live. Discover now