יופי שמוסתר בביישנות(boyxboy)

_24_

נ.מ.סו

לאחר מה שקרה בקניון עם חבר שלי לא נפגשנו יותר.

אני הלכתי באותו יום במונית ולא דיברתי איתו...כעסתי..כעסתי על הטמבל הזה (חבר שלה), אני לא מאמינה שיצאתי עם כזה יצור.
עוד היצור הזה העז לגעת בשון היקר שלי.

אני כועסת על עצמי.

אני כועסת על כך שלא הייתי בשבילו שם.

איך לא שמתי לב לכל החבורות שהיו לו, ולמה הוא לא סיפר לי?למה הוא לא סיפר לי שכואב לו?למה הוא לא סיפר לי שהוא פגוע?למה?למה?!שון..שון היקר שלי..שון האהוב שלי..שון הוא כל כך טוב, ממש מלאך שירד לעולם הזה.

אני כל כך כועסת על עצמי ומבולבלת.

הוא היה היחיד שהיה מקשיב לי לעומק ועוזר לי.הוא עזר לי כל כך.
וכשהוא היה צריך אותי..נעלמתי.

נשמע הצלצול של הטלפון שלי והוציא אותי מהמחשבות העמוקות שלי.

זאת הייתה אימי..

"מה" אמרתי בלחש.

" סו מתוקה את לא יכולה להישאר ככה בחדר כבר מאתמול בצהריים את לא יוצאת...את צריכה לאכול ולשתות. זה לא יכול לעבוד ככה..את רוצה לדבר על זה?" אימי ישר אמרה ושאלה.

"אמ..אני יחשוב על זה.." אמרתי לוחשת לתוך הטלפון.

"טוב מתוקה, רק נדבר על זה שאני יחזור מהעבודה או מחר. אני חוזרת מאוחר היום והשארתי לך אוכל במקרר.אני מקווה שתרגישי יותר טוב אהבה שלי, ביי אני צריכה ללכת, קוראים לי" אמרה וניתקה.

איזה יופי של אמא יש לי, את רוצה לדבר איתי על המצב שלי אבל אין לך זמן בשבילי? איזה יופי.

ניגבתי את הדמעות שזלגו על לחיי וקמתי מהמיטה.

אני מרגישה חרא.

אני מרגישה כל כך מבולבלת.

אני מרגישה שבא לי לדבר עם מישהו לא אכפת לי מי רק לדבר ולפרוק הכל רק חבל שאין לי לאופציה הזאת.

ושתבינו שאני מתכוונת לפרוק זה לפרוק על זה שאני כבר לא מרגישה רגשות כלפי החבר שלי וזה לא רק מהסיפור של שון אלה מי זה שאני כבר לא נמשכת אליו.

וכשאני מתכוונת לזה אני מתכוונת לזה שאני כבר לא נמשכת אליו או בכלל לגברים, אני פשוט אני לא מתוודה בזה.

אני מפחדת.
אני לא יודעת ממה אני פשוט מפחדת.
אולי ממה יגידו או צריך שיגיבו. ההורים שלי בחיים לא יקבלו אותי למרות שאני הבת שלהם.

אני הייתי רוצה לפרוק על הרגשות שלי.

כבר קשה לי, באמת שקשה לי כבר אם זה בא מבחינה חברתית או מבחינה נפשית.

אני רוצה לפרוק ולבכות ולצרוח את מה שכואב לי ואת מה שלא כואב לי.
אני יודעת שאם אני אפנה למישהו הם רק יצחקו ולא ידעו מה לעשות איתי,או אפילו יכעסו.