נ.מ. כללי
"אוי! זה מזה חסר נימוס מצידי לא להגיד לך את שמי, אני מארק שו קים" אמר והגיש את ידו ללחיצה.
בנתיים שלוחץ לו דונג את היד חושב לעצמו 'מארק שו קים? נשמע שם מוכר..' חשב וחשב ולפתע נזכר מאיפה השם הזה מוכר לו..
"שיט" מלמל בין שפתיו בקול חלש...
..........
*לפני 6 שנים*
"איף אתם מריחים את זה?או שזה רק אני?" זה הדבר הראשון שדונג שמע כשניכנס לכיתה.
"על מה אתה מדבר?" אמר אחד התלמידים והביט לעבר דונג "אוי..עכשיו אני מריח...זה מסריח, מריח ממש כמו ריקבון" אמר אותו התלמיד ושם את היד שלו על האף מונע ממנו להריח.
הנער בעל השיער האדום באותה התקופה העונה לשם דונג, נכנס אל הכיתה לעבר מקומו, מתעלם מאותם נערים שכרגע קוראים לו בשמות גנאי.
הוא הוציא את הספר שהתחיל לקרוא בביתו והמשיך לקרוא, מנסה להעלים את עצמו ואת מחשבותיו מהעולם הזה או יותר נכון מהמקום שהוא נמצא בו כרגע.
לאחר כעשר דקות נשמע צלצול ברחבי הכיתה מוציאים אותו מהעולם הדמיוני שכרגע היה בראשו.
"בוקר טוב תלמידים" נכנס המורה וישר התחיל ללמד.
דונג העביר את מבטו אל עבר החלון של הכיתה ונשען על ידו, מדמיין לו מציאות אחרת שבה אף אחד לא צוחק עליו או משפיל אותו על היותו עצמו.
ככה היה מעביר את כל שעות הלימודים בדמיונות, במחשבות ובתהיות.
..........
סיים דונג את הלימודים וצעד בדרך לביתו עובר ליד חנות הדגים ומסתכל על חלון הראווה שהראה מלא דגים בשלל צבעים וגדלים ששוחים להם.
וככה הסתכל כמה דקות טובות.
"אתה יודע הדג הזה די מזכיר אותך.." אמר נער בעל שיער חום.
בהתחלה דונג נבהל אך עדין הביט לעבר אותו הדג שהילד דיבר עליו.
"לא הוא לא..." אמר דונג בקולו השקט.
"אתה עיוור? זה בול אתה, הצבע שלו אדום כמו השיער שלך וגם הוא בוהה בך כמו שאתה בוהה בהם והוא לבד, כמוך." סיים לומר הנער הדיי חוצפן. דונג התעצבן אך לא אמר דבר, הוא הסתובב ופנה להמשיך בדרכו.
"רגע! רגע! לא התכוונתי לפגוע..." אמר הנער והמשיך לעקוב אחרי דונג.
"זה בסדר..." אמר דונג שוב בקולו השקט.
"רוצה?" הציע הנער לדונג ארטיק והמשיך ללכת איתו.
דונג התבייש לקחת אך הוא כל כך רצה שבסוף זה גבר על הביישנות "תודה" הודה לנער האנונימי.
פנה דונג לעבר גינת דשא גדולה והמשיך ללכת עד שמצא פינה עם עץ. אך כמובן שהנער עדין עקב אחריו, זה הפריע לדונג אבל זה לא היה מנומס להגיד לו ללכת אחרי שנתן לו את הארטיק.
YOU ARE READING
יופי שמוסתר בביישנות(boyxboy)
Romanceהוא ראה אותו חבול ופצוע הוא הסתובב לעזור לו אבל הוא כבר לא היה שם... ........ שון.ילד מיוחד במינו שחוזר לטוקיו לבית אביו השיכור ששלח אותו לפני כארבע שנים לדודתו. הוא מתחיל בית ספר חדש ושם מתחיל כל הסיפור... ארן.כוחני שרירי ומלא ביטחון וכריזמה. הוא ע...
