עיניו הקטנות של ג'ימין הביטו בדמות קטנה מתוך החשכה. "אל תלך" הוא צעק לעברו של הילד הקטן, בערך כבן גילו. אך הוא הרגיש כיצד שתי נשים תופסות בו ומכניסות אותו לעבר ביניין הפנימיה, לוקחות אותו לשם למרות רצונו להיות למול השער ולהביט בילד הנוסף.
ג'ימין בעט בהן והתנתק מין האחיזה. הוא רץ לעברו של ג'אנגקוק ומחבק את רגליו הקטנות של חברו. "אל תלך, אל תשאיר אותי פה לבד, אין לי מה לעשות פה, אף אחד לא אוהב אותי פה, אף אחד לא אוהב להיות בסביבתי וגם אני לא אוהב להיות בסביבתם, אני אוהב להיות רק לידך כמו שרק אתה לידי" הקטן אמר תוך כדי שהוא מיבב בבכי, לא רוצה שג'אנגקוק ילך, או יעזוב בדיוק היום. היום זה יום ההולדת שלו, היום הוא חוגג 8. הוא רוצה שג'אנגקוק יחגוג איתו. הוא לא רוצה שיעבירו את ג'אנגקוק למקום אחר, הוא רוצה שהוא יהיה איתו.
"ג'ימין בוא ניכנס", אחת האומנות אמרה ותפסה בידו של ג'ימין, גוררת אותו לעבר הכניסה בחזרה. "ג'אנגקוקי..", ג'ימין בכה והרפה, נותן לאומנות להכניס אותו לבפנים, הכוחות אזלו ממנו והוא נכנע. "אני אוהב אותך", הוא אמר תוך כדי שהוא בוכה, רחוק מג'אנגקוק.
"ג'ימין", ג'אנגקוק צעק לעברו של בן השמונה, הבוכה בזרועות האומנות. האומנות עצרו והביטו בדמות הקטנה שצעדה לעבר ג'ימין. "ג'ימין תסתכל עלי", ג'אנגקוק אמר והתכופף אל ג'ימין שהיה על הרצפה. ג'ימין הביט בעיניו של ג'אנגקוק וג'אנגקוק הביט בו חזרה כשפחד תקף אותו. העיניים של ג'ימין. העיניים שלו היו עם אדומות כתוצאה מהבכי ומהדמעות שנמרחו על פניו של ג'ימין. "אני רוצה שתבטיח לי דבר אחד", ג'אנגקוק ביקש וליטף את לחיו של ג'ימין עם ידיו הקטנות, מרגישות את הלחות של לחיו של ג'ימין, את הדמעות. "תבטיח לי שתשמור על עצמך" הוא ביקש. "ומה תתן לי בתמורה?" ג'ימין שאל את ג'אנגקוק. ג'אנגקוק חייך ונתן לו נשיקה על הלחי. "יום הולדת שמח ג'ימין" ג'אנגקוק אמר והתרומם, הולך מג'ימין ומהאומנות, יוצא מבעד לשער עם האומנת הנוספת שמלווה אותו, משאיר את ג'ימין על הרצפה כשהוא עדיין בוכה, והוא מתרחק מבניין הפנימיה, נבלע בחשכה.
ג'ימין נכנס לחדר בו הוא ישן והתכסה בסמיכה. הוא לא רוצה לראות אף אחד כרגע, את ההורים שלו הוא וכמעט זוכר. לא מצלצל לו שום דבר. אין לו הרבה זכרונות מההורים שלו, אבל יש אחד ואותו הוא דווקא וממש זוכר.
זה היה בעצם לפני שהוא הגיע לפנימייה.
/לפני כשנתיים/
ג'ימין ואימו יצאו לעשות טיול בשעת לילה מאוחרת כשהוא היה אז רק בן 6. היא הציעה לג'ימין הקטן לצאת לטיול קצר והוא הסכים, הוא בסך הכל רצה לגרום לאמא שלו לשמוח ולהיות מרוצה, הוא ראה כיצד אימו רוצה ללכת לטיול איתו, לצאת ולשאוף אוויר והוא בהחלט רצה לרצות אותה.
"קח, שים עליך" ג'י ארה, אימו של ג'ימין אמרה והגישה לו מעיל. "אני רוצה שאת תשימי לי, זה גדול מידי" הוא אמר בקול שקט ונמוך, רוצה שאימו תשים לו את זה, אומר זאת בקול שאף אמא לא יכולה לעמוד בפניו והיא הלבישה אותו. "אמא את מוכנה?" ג'ימין שאל, "קדימה, בוא נלך לטייל, אה.. ומיני שלי אתה לא מפחד מהחושך נכון?" היא שאלה את הקטן. "אם את איתי אין לי ממה לפחד", הוא ענה והיא הנהנה. "אה, אמא איפה אבא?", "אני לא יודעת מתוק שלי, לא נראה לי שאבא יבוא שוב הביתה, קדימה בוא נלך" היא אמרה ואחזה בידו של בנה הקטן, יוצאת איתו וסוגרת אחריה את הדלת.
"אתה רוצה לספר לי איך היה לך היום בגן?", "אני לא סיפרתי לך כבר?" ג'ימין שאל. "לא", "מוזר.. חשבתי שסיפרתי לך" ג'ימין מלמל ספק לעצמו - ספק לאימו, משום מה הוא זוכר שהוא סיפר לה ישר כשהוא חזר מהגן וכשאפילו עוד לא הוריד את התיק, אבל כנראה הראש של אימו עסוק במשהו אחר.
"היום הביאו לנו לגן ארנבות בצבע לבן עם עיניים אדומות, וביקשתי מהגננת שתתן לי להחזיק את הארנבת וללטף אותה והיא הסכימה ונתנה לי אותה. היה לה פרווה כל כך נעימה שאחר כך הלכתי ללטף את הסוודר שלי, בגלל שזה הזכיר לי את אותה ההרגשה", הוא אמר, שם לב כיצד אימו מחייכת למשמע מה שהוא מספר. "לארנבת הייתה את אותה ההרגשה כמו של הסוודר שקניתי לך?" היא שאלה. "כן, לשניהם הייתה את אותה הרגשה, שניהם גם היו בצבע לבן וזה ממש הזכיר לי אחד את השני". "ומה עוד?" היא המשיכה לשאול. "הגננת היום שתתה מים בזמן הפסקת החצר ואז היא התחילה לצחוק כי אחד הילדים נפל, והיא כמעט נחנקה מצחוק", ג'ימין אמר כשניזכר במה שקרה כשהם שיחקו בחצר הגן. "הגננת צחקה בגלל שהילד נפל?", "לא יודע אם היא צחקה בגלל הילד, אבל כשהיא צחקה הילד בדיוק נפל". ג'ימין הגיע להגנת הגננת משום מה.. בכל זאת הוא נהנה מזה.
"שאלת את הילד אם הוא בסדר?", אימו של ג'ימין שאלה, "לא", "למה?", "כי הוא ישר התרומם וניקה את עצמו, אז לא הרגשתי צורך לשאול אותו אם הוא הסדר". "בכל זאת מיני שלי.. תמיד מנומס ותמיד יפה לשאול את השני אם הוא בסדר ולבדוק מה שלומו". "לא רוצה". "למה?" היא שאלה בדאגה, לא מבינה מדוע זאת התשובה של הקטן. "כי אני לא אמא שלהם, אני לא צריך לשאול כל אחד אם הוא בסדר או איך הוא מרגיש, זה לא התפקיד שלי אמא".
"אם היית רואה עכשיו אישה הולכת ברחוב והיא פצועה, יורד לה דם מהפנים, האם היית ניגש אליה ושואל אותה אם היא בסדר?" היא שאלה כשליבה קצת מגביר את עוצמת פעימות הלב, רוצה לשמוע את תשובת בנה, למרות הפחד שכירסם בה.
ג'ימין לא ענה, הוא גם לא יודע מה לענות. הוא פשוט המשיך ללכת עם אמא שלו, מביט באנשים שהלכו סביב.
YOU ARE READING
Jikook- Behind The Gates- מבעד לשער
Romanceאורות בניין הפנימיה נראים למרחוק מבעד לסבח העצים, יוצרים מראה מפחיד יותר ממה שהמציאות מראה. הם נפגשים בשני מועדים שונים בחייהם, הפעם הראשונה היא כשהם בני ארבע. המועד השני הוא כשג'ימין יכניס אדם זר לחדרו שלא היה בחדרו לפני כן ולראשונה רואה את הפתק שע...
