Jikook- Behind The Gates- מבעד לשער

פרק 15

"ג'ימין, אתה רוצה לבוא ולהראות להם כיצד לעשות את זה?" ג'אנגקוק שאל לאחר מספר חזרות של תנועה מסוימת, הוא הבחין שג'ימין דווקא כן הצליח לעשות זאת, בניגוד לשאר.

בלונד השיער הנהן, מתקדם קדימה, והסתובב, מפנה את פניו אל השאר. עושה את התנועות הלמדות בצורה כל כך מדויקת ויפה.

ג'אנגקוק חייך לעצמו, מאושר מצורת הלמידה של ג'ימין, צורה כל כך יפה ומדהימה מבחינתו.

זמן האימון תם וכולם יצאו מהחדר, ג'ימין מבינהם. הוא ניגש אל הלוקר שלו והוציא משם את הקסדה, יורד במעלית ויוצא מביניין הסטודיו. חובש את הקסדה, עולה על האופנוע ומתרחק בקולות צורמניים מהסטודיו.

ג'אנגקוק סגר אחריו את דלת הזכוכית של ביניין הסטודיו. פעם שנייה. פעם שנייה שהוא מביט במחזה שלפניו- ג'ימין נוסע על האופנוע.

                          ___

"מה אתה עושה פה היונג?" ג'ימין שאל כשהביט בג'ין יושב על מפתן דלת ביתו. הוא התקרב אליו והתכופף לעברו, מרים את פניו של ג'ין שהיו שקועים בתוך רגליו.

"למה את בוכה?" ג'ימין שאל, מביט בעיניו הדומעות של הגדול יותר ולחייו הלחות. "אני אוהב אותו" ג'ין לבסוף אמר.

אהבה לפעמים כל כך כואבת.

"אני יודע", ג'ימין אמר, מנגב את הדמעות שירדו במורד לחיו של האחר, מחבק אותו אליו ומלטף את ראשו, מנחם אותו. יודע שהוא צריך אותו עכשיו.

ג'ין נשבר, הוא פרץ בבכי שקט בזרועות שעטפו אותו, מוצא את הנחמה בידיו החמימות של ג'ימין, מודה לו על כך.

ג'ימין התרומם, מרים איתו את האחר ומחבק אותו אליו, מוציא את המפתחות מכיסו ופותח את הדלת, נכנס ביחד עם ג'ין לבית, סוגר אחריו את הדלת.

"קח" ג'ימין אמר, מגיש לג'ין שישב על הספה עם רגלים משולבות כוס מים קרים, יודע שזה ירגיע את האחר. ג'ין לגם את כל התכולה של הכוס, מניח לבסוף את הכוס הריקה על השולחן בעוד שג'ימין התיישב לצידו, מוציא אנחה שקטה מפיו ומושך בעדינות את ג'ין אליו לחיבוק, מלטף אותו וגורם לו לאט לאט להירגע.

"מה הוא עשה?" ג'ימין שאל לאחר עשר דקות, עדיין מחבק אליו את הבוגר ומלטף אותו. "הוא לא עשה שום דבר" ג'ין אמר, מרגיש טוב כתוצאה מהחיבוק של האחר. "אז מה הבעיה?" ג'ימין המשיך לשאול. "זאת בדיוק הבעיה! הוא לא עושה שום דבר, הוא מתעלם ממני ולא נותן לי את היחס שצריך", "למה?" ג'ימין שאל, מנסה להבין את חברו, למה שנאמג'ון לא יתייחס אל בן זוגו?

"אני לא יודע, שאלתי אותו. שאלתי אותו והוא ענה שהוא בעצמו לא יודע למה" ג'ין אמר, מוציא נשיפה מפיו לתוך זרועותיו של ג'ימין, מתוסכל כל כך.

"היונג, תשאר אצלי כמה ימים" ג'ימין אמר, מרגיש את האחר מהנהן כנגד חזהו. "כשהוא ראה שהלכתי הוא אפילו לא עצר בעדי, הוא לא אמר כלום והמשיך להתעסק בדברים שלו. זה לא עיניין אותו" ג'ין אמר בקול שבור, מונע מהבכי לפרוץ שוב.

ג'ימין נשק לראשו של האחר, "אל תדאג, הכל יהיה בסדר" ג'ימין המשיך להרגיע וללטף אותו. "אני יודע שיהיה לך קשה כשלא תראה אותו ביום יומיים הקרובים, אבל יהיה לך יותר קשה להיות לידו כאשר הוא מתעלם ממך", הבלונדיני אמר. "תודה ג'ימין" ג'ין אמר כשהוא עדיין בזרועותיו של הצעיר ממנו. "זה בסדר, אני אוהב אותך היונג". וכך הם נירדמו, שניהם ככה על הספה.

                         ___

השעה הייתה 3:04 כאשר ג'ימין התעורר באמצע הלילה. הוא התרומם לאט ובזהירות, לא רוצה לגרום לאחר להתעורר. הוא צעד אל החדר בו ג'ין בדרך כלל ישן, מוציא משם שמיכה וכרית, הולך לסלון בחזרה ומכסה אותו בשמיכה.

ג'ימין ניגש אל חדרו, סוגר אחריו את הדלת. הוא חלץ את נעליו ופשט מגופו את הבגדים. החלון בחדרו היה מעט פתוח, אוויר נעים ומעט קריר נכנס פנימה. מסמן על עונת הסתיו שבפתח.

הוא נכנס למקלחת שהיתה בחדרו, עושה מקלחת נעימה וחמימה.

                         ___

ג'ימין שכב על המיטה, מביט בתקרה, חושב על כל מיני דברים. על ג'ין שעכשיו ישן בסלון, על נאמג'ון שכנראה עדיין אוכל סרטים בדאגה לג'ין. כל המחשבות האלה לא נמשכו יותר מדקה/ שתיים.

אבל המחשבה על ג'אנגקוק הייתה ארוכה יותר, ממושכת יותר, עמוקה יותר.

כל מה שצריך כדי לאהוב מישהו - כל הרגש שצריך להיות בך - מציף את ג'ימין. הוא יכול לתת לעיניו להביט בגבר המדובר במשך דקות ארוכות, יכול לתת להם להביט בתנועותיו כל רגע ורגע, מרגיש כיצד הלב שלו מתחזק ברגש עז כשהוא לצידו.

ג'ימין יצא לפני כן עם מספר גברים, אך אל אף אחד מהם הוא לא הרגיש את מה שהוא מרגיש כלפי ג'ון ג'אנגקוק. הוא מעולם לא הסתכל עליהם כמו שהוא מסתכל עכשיו על ג'אנגקוק. הוא מעולם לא חשב עליהם כמו שהוא חושב עכשיו על ג'אנגקוק.

וכן - הוא לא מתכחש לכך.