ג'ימין עם הזמן והחודשים הספורים שעברו, הבין משהו; אימו גם ידעה מכך לכן היא דאגה שיהיה בידיים טובות, במקום טוב- המקום בו הוא נמצא.
___
באחד מין הימים שעברו, ג'ואנה הביטה בהם, בשני הקטנים מטיליים ביחד, רק שהפעם היה לה מעט צביטה קטנה בלב. היא ידעה שג'אנגקוק הולך לעבור מין הפנימייה למשפחת אומנה באיטליה.
כשג'ואנה אמרה לו זאת, הוא רק שאל אותה בכאב, "למה?"
הרי הוא לא ביקש זאת ואין מי שיבקש זאת בשבילו.
"זה מה שההנהלה הודיעה לי, אני יודעת שאתה וג'ימין ממש התחברתם אבל אין דבר שאני יכולה לעשות, לא אני החלטתי. הבנתי שמשפחה מאיטליה ביקשה לאמץ מהפנימייה שלנו ילד והם כנראה בחרו בך" היא אמרה, מביטה בג'אנגקוק בכאב, היא יודעת שיהיה קשה לשניים.
"אני לא מוכן", הפעם ג'ימין הוא זה שאמר. גם הוא היה נוכח בשיחה, היא רצתה לעשות זאת ביחד עם השניים ולא רק עם ג'אנגקוק. "ג'ימין, זה מה שיהיה טוב לג'אנגקוק, אתה צריך להסכים ולתת לו ללכת בלב שלם, בלי לאכאיב לך ולו ובלי לבכות" ג'ואנה אמרה.
ג'ימין נפגע מהמשפט האחרון שג'ואנה אמרה. ממתי הוא בכה? הוא יודע שהוא יבכה כשג'אנגקוק יעזוב, אבל עד עכשיו הוא בכלל לא בכה, יותר נכון היא לא ראתה, היחידי שראה אותו היה ג'אנגקוק. אבל כנראה היא פשוט מאמינה שהוא בכה, כי זה רגיל וטבעי לבכות.
"נהיית לי אמא שלי שאת מטיפה לי?" ג'ימין שאל. ג'ואנה הביטה בו. הוא מתחצף. מעולם הוא לא התחצף אלייה או אל מישהו מבוגר ממנו, כנראה היא לא הייתה צריכה להגיד את המשפט האחרון.
שניהם יודעים שאם הם לא יקבלו זאת באהבה, זה ילך בדרך הקשה ואף אחד מהם לא רוצה בכך.
"מחר בבוקר אני אארגן לך את הדברים, לקראת הערב אתה תפגוש בהם". "מחר? למה החיפזון?" ג'אנגקוק שאל, בדרך כלל אם ילד נלקח לאימוץ, רק אחרי שבוע בערך הוא הולך. אבל למחרת? הוא פשוט לא מסוגל, לא מסוגל להיפרד כל כך מהר מג'ימין.
שניהם ידעו גם את זה, והם בנתיים ינסו לעכל את זה למרות גילם הצעיר. להפך, בגלל שהם צעירים יותר, הדבר יקשה עליהם יותר.
"בנתיים אתם יכולים להיות ביחד ולהנות ביחד. מחר אתה תצטרך להיפרד משאר ילדי הפנימייה". היא אמרה ולאחר כמה דקות היא התרוממה והלכה, משאירה את שני הקטנים על הספסל.
ג'ימין הביט בה הולכת, הוא אחל להרגיש רגש של שנאה כלפי האומנת שתמיד אהב. למה?
כי היא יודעת ששניהם נקשרו.
הוא הביט בה. פתאום הוא בחן אותה, ממש לעומק. היא לבשה חולצה לבנה ארוכה, מכנס ג'ינס צמוד ונעלי סניקרס לבנות, שערה הארוך אסוף בגומייה. פנייה של ג'ואנה עדינות ויפות, אי אפשר לפספס את יופייה העדין. אך עכשיו הוא פשוט מתחיל לשנוא אותה. הוא, מרגיש שהיא נגדו.
השעה הייתה לקראת ערב, ואורות בניין הפנימייה דולקים.
"ג'ימין, אני מבטיח לך שלעולם לא תצא מזכרוני, לעולם לא תצא משם, זיכרונותיי מלאים בך. אני מבטיח לך שאחזור ואמצא אותך" ג'אנגקוק אמר לג'ימין שבהה ברצפה. "בוא" ג'אנגקוק אמר והושיט את ידו אל עבר ג'ימין, מתרומם מהספסל. ג'ימין דחה את ידו ועלה על הספסל, הוא קירב אליו את ג'אנגקוק וקפץ על גבו. ג'אנגקוק חייך והלך עם ג'ימין אל עבר בניין הפנימייה, פנייו מכוונות אל עבר חדרם.
כשג'אנגקוק יצא מהמקלחת הוא הביט בג'ימין שישן על המיטה, פנייו היו מכוונות לכיוון הקיר והוא אינו יכל לראות אם עיניו של ג'ימין סגורות או פקוחות.
ג'ימין שמע את ג'אנגקוק יוצא מהמקלחת וצועד לכיוונו, הוא מיד עצם את עיניו, עושה את עצמו ישן. הוא היה עצוב, הוא לא רוצה שג'אנגקוק יעזוב אותו, ג'אנגקוק היה הבנאדם היחיד שהכיר אותו.
ג'אנגקוק הרכין מעט את ראשו אל עבר ג'ימין, בודק אם הוא ער או ישן. אך עיניו עצומות. הוא ישן. "לילה טוב", הוא לחש לאוזנו של ג'ימין והלך אל מיטתו.
לגופו של ג'אנגקוק הייתה פיג'מה לבנה שמצוייר עליה חצי ירח עם כובע, כאילו הירח בעצמו ישן. הירח היה עם פרווה נעימה ועליו היה כתוב Good Night. ג'ימין תמיד היה אוהב לשחק עם הפרווה הנעימה שהייתה על הפיג'מה של ג'אנגקוק, אז ג'אנגקוק היה מרבה ללבוש אותה.
הקטן עלה למיטה, מבחין בחפציו שכבר ארוזים. 'ג'ואנה לא אמרה שמחר היא תארגן את הדברים?' הוא חשב לעצמו, עולה למיטה ומתכסה בסמיכה, הוא פשוט ידע שהלילה יעבור עליו עם מספר מעט של שינה. אבל הוא אשכרה.. אשכרה בן 8. אז למה? למה החיים מתאחזרים אליו.
הוא רוצה לגבוהה, אז הוא בכל זאת החליט לעצום את עיניו, ואולי הם יכנעו לשעות ולהורמוני השינה.
עיניו לא נעצמו, הן נפקחו לרחש קל שנשמע מהדלת ואור קלוש חודר פנימה לחדר החשוך. ג'אנגקוק הטה את ראשו הצידה לכיוון הדלת, מביט באומנת ומיד מזדקף. "מה?" הוא שאל אותה. "קום, בוא" היא אמרה, מזרזת אותו. "מה? לאיפה?", "הייתה לי טעות, הוריך המאמצים מתכוונים לקחת אותך היום. אני לא יודעת למה חשבתי שזה מחר.." היא מלמלה, לוקחת את נעליו של ג'אנגקוק ונועלת לו אותם, מכינה אותו ליציאה.
"מה? אבל למה היום? לא נפרדתי מאף אחד, כולם ישנים" הוא שאל. "אני מתנצלת, זה באמת היה טעות שלי, הוריך המאמצים המתינו כל אחר הצהריים, אבל אני התבלבלתי, לא תוכל להיפרד מהחברים היום, נמסור להם דרישת שלום בשמך" היא אמרה, שורכת את שרוכיו.
'ג'ימין'
"זה לא הולך ככה אבל..", "אני מצטערת, אין לנו ממש ברירה.. בוא". היא אמרה ושמה לו סוודר מעל הפיג'מה, יוצאת איתו במהירות מהחדר.
YOU ARE READING
Jikook- Behind The Gates- מבעד לשער
Romanceאורות בניין הפנימיה נראים למרחוק מבעד לסבח העצים, יוצרים מראה מפחיד יותר ממה שהמציאות מראה. הם נפגשים בשני מועדים שונים בחייהם, הפעם הראשונה היא כשהם בני ארבע. המועד השני הוא כשג'ימין יכניס אדם זר לחדרו שלא היה בחדרו לפני כן ולראשונה רואה את הפתק שע...
