"אם לא אכפת לך, אני צריך עזרה", ג'ימין אמר כשפתח את דלת הבית ובידיו שקיות. ג'ין התרומם מהספה וניגש החוצא לעזור לג'ימין.
"היי מה אתה עושה פה?" ג'ין שאל בפליאה כשהביט בג'אנגקוק שגם הוא היה עם שקיות בידיים. "היונג, אחר כך שאלות. תעזור לו בנתיים", ג'ימין צעק מתוך הבית.
"למה קנית כל כך הרבה דברים?" ג'ין שאל כשידיו מלאות גם כן בשקיות, טורק אחריו את הדלת עם רגלו. "כמה שאלות.. מה אכפת לך, אתה משלם?", ג'ימין שאל באירוניה. "לא, אבל אני זה שסוחב לך את הקניות" ג'ין ענה. "אני אוהב שיש לי מהכל ולא להגיע למצב שחסר משהו. תשבו, אני אסדר את הדברים במקום", הבלונדיני אמר וסימן לג'אנגקוק שילך ויצטרף אל ג'ין. הוא יסתדר.
ג'ימין הניח את השקיות על השיש שבמרכז המטבח ופירק את השקיות. שם את מה שצריך במקום.
כעבור כמה דקות הוא עשה עצירה קטנה, לוקח לעצמו לשתות מהמקרר, לוגם מהמים הקרים.
ג'ימין הרגיש כיצד שתי ידיים אוחזות לו במותן ונושקות לו לצוואר. "באתי", ג'אנגקוק אמר ונשק לצווארו בשנית. "תשב, נשארו לי רק עוד כמה שקיות וזהו", ג'ימין אמר והסתובב, נעמד פנים אל פנים למול ג'אנגקוק. "אני רוצה שתראה לי את המקום של הדברים הנותרים, בכל זאת אני רוצה לדעת איפה הדברים ממוקמים בבית הזה". "בסדר".
"טוב, אני זזתי", ג'ין אמר, מביט בג'ימין ובג'אנגקוק שהלכו מחובקים במטבח וסידרו את הדברים הבודדים שעוד היו בשיש. "לילה טוב היונג", ג'ימין אמר וניפף לו לשלום. "לילה טוב" ג'אנגקוק אמר גם הוא, מחייך אל האחר שעמד כבר ליד הדלת. "יש לך מפתח נכון?" ג'ימין קרא אחריו בקול. "כן". "אז תנעל בבקשה אחריך", הבלונדיני ביקש, מקבל הנהון מהאחר.
צליל נעילת המפתח נשמע, מסמן על כך שג'ין הלך ואכן עשה כפי שביקש; נעל אחריו.
"אכלת ארוחת ערב?" הבלונדי שאל, מסובב מעט את ראשו אחורה ומביט בפניו של האחר שעדיין היו על כתפו. "לא". "אוקיי, תשב ותן לי להכין לנו ארוחת ערב". ג'אנגקוק עשה כפי שצווה והתיישב על הכיסא הגבוה שהיה צמוד לשיש שבמרכז המטבח. יושב ומתבונן בג'ימין שהוציא סיר ומחבת מאחד הארונות, מתחיל לבשל.
המחזה הזה כל כך יפה, כל כך מדהים, כיצד הוא אוסף את השיער אחורה בקוקו. כיצד הוא מערבב ומבשל, איך הוא מנגב את ידיו במגבת שעל כתפו, איך הוא עושה קליקים ומשחרר את העצמות והשרירים. הדרך בה הוא חותך ומכניס לסיר, הדרך בה הוא עוצר לכמה רגעים, לוקח אוויר ומביט בו. כיצד הוא מזמזם לעצמו מנגינות לא מזוהות, מנגינות נעימות לאוזן ומחזה שמקסים את הלב, גורם לליבו של ג'אנגקוק להתהפנט לכל תנועה ותנועה. להתהפנט ליצור המדהים וההורס הזה.
"אתה שומע אותי בכלל?" קולו של ג'ימין קטע לו לפתע את חוט המחשבה. "לא..", ג'אנגקוק ענה בקול חולמני, מביט בג'ימין שהתקרב אליו והביט בו. שפתיו של ג'ימין הוצמדו לאלה של האחר, נושק לאהובו שמרחף בעולמות עליונים. ידיו של ג'אנגקוק התחפרו בשערו של ג'ימין. כן, הוא הבין. הוא הבין שהוא ניתפס על חם כשהוא אכן מרחף בעולמות עליונים וג'ימין הוא זה שאכן עשה את המעשה הראשון- מגשים לו את אחד הפנטזיות שהיו לו באותו הרגע.
לנשק אותו.
"שאלתי אם אתה רוצה שנאכל תוך כדי שנצפה בסרט?" ג'ימין שאל, מנתק את מגע השפתיים. "מה שאתה רוצה". ג'אנגקוק אמר והצמיד את שפתייהם שוב.
השניים התיישבו בסלון כשעל השולחן הקטן מונחות שתי צלחות מלאות באוכל. "נוו..." ג'ימין אמר, ממתין שג'אנגקוק יתחיל לאכול ויגיד לו איך יצא. "איך" ג'ימין שאל כשג'אנגקוק הכניס מהמוקפץ אל תוך פיו. "וואו, זה טוב!", ג'אנגקוק אמר בעיניים פתוחות. זה באמת טעים. "יופי לבריאות", ג'ימין אמר והתחיל לאכול גם הוא. יודע שיצא לו טוב, הרי זו לא הפעם הראשונה שהוא מכין זאת.
"תן לי". ג'אנגקוק ביקש כשג'ימין אמר לו לשבת ולא לקום ולפנות איתו. "לא, תשב", ג'ימין אמר.
ג'אנגקוק התרומם מהכיסא וניגש אל ג'ימין, לוקח מידיו את הצלחות, מניח אותם בחזרה על השולחן. "מה אתה עושה?" ג'ימין שאל. "אני רוצה שתקשיב לי רגע". בעל השערות השחורות אמר, אוחז במותניו של ג'ימין ומצמיד אותו אליו, מביט בעיניו.
"כשאני מבקש לעזור לך או שאני מבקש לתת לי להכין משהו, או לסדר איתך ביחד, זה לא בגלל שהדברים האלה קשים לעשייה. זה בגלל שאני רוצה לעשות זאת איתך, לבלות כמה שיותר רגעים איתך, לצידך. זה זמני איכות בשבילי איתך. אתה מוכן למנוע ממני את הרגעים האלה? את ההרגשה של לעשות דברים ביחד איתך?" ג'אנגקוק שאל, עוצר וממתין לתשובתו של ג'ימין. "אבל אני לא רוצה להכביד עליך, אני רוצה שתרגיש בנוח".
"אתה לא מכביד עלי, אתה רק נותן לי את האפשרות לזמני איכות איתך, לא למנוע ממני את זה. כשאני איתך אני מרגיש בנוח, גם אם זה אומר לנקות ולסדר את כל הבית, גם אם זה אומר לשתוף ולרחוץ כלים, גם אם זה אומר לעשות כביסות, לשתוף את הבית, לעשות קניות - הכל. כל דבר איתך הוא רגע שגורם לרגש מדהים לעבור בי, כל רגע שאני לצידך זה עוד רגע שבונה את החיים שלי איתך". ג'אנגקוק אמר וליטף את אוזנו של ג'ימין. "אז תן לי, תן לי את האפשרות הזאת ואת זמני האיכות האלה בחברתך, גם אם זה לעמוד למרגלות תהום", הוא הוסיף וידיו של ג'ימין נכרכו סביב גופו של ג'אנגקוק, מחבקות אותו אליו, מניח את ראשו על כתפו של בעל השערות השחורות, מסניף את צווארו ונושק לו קלות.
ידיו של ג'אנגקוק התעטפו גם הם סביב גופו של ג'ימין. "לא אמנע ממך זאת", ג'ימין אמר, נושק שוב לצווארו של האחר. הוא לא ימנע זאת.
YOU ARE READING
Jikook- Behind The Gates- מבעד לשער
Romansaאורות בניין הפנימיה נראים למרחוק מבעד לסבח העצים, יוצרים מראה מפחיד יותר ממה שהמציאות מראה. הם נפגשים בשני מועדים שונים בחייהם, הפעם הראשונה היא כשהם בני ארבע. המועד השני הוא כשג'ימין יכניס אדם זר לחדרו שלא היה בחדרו לפני כן ולראשונה רואה את הפתק שע...
