Jikook- Behind The Gates- מבעד לשער

פרק 27

השניים התיישבו על הספה לאחר שסיימו לפנות את השולחן ולרחוץ את הכלים הבודדים שהיו.

"אתה רוצה לראות את הבית?" ג'ימין שאל. "עכשיו?". "כן", ג'ימין אמר בהנהון. "אוקיי", ג'אנגקוק אמר. "בוא", ג'ימין אמר והתרומם ראשון, אוחז בידו של ג'אנגקוק וצועד איתו אל עבר פנים הבית.

"כאן ג'ין היונג ישן כשהוא שורץ פה", ג'ימין אמר בחיוך קל ופתח את דלת החדר של ג'ין, החדר שהפך לשלו כבר.

ג'אנגקוק נכנס לחדר והביט סביב. חדר רגיל לכל דבר. מיטה גדולה, 2x2 מטר. שידה קטנה וגם ארון קטן. "הבגדים האלה שלו?" ג'אנגקוק שאל כשהביט במספר בגדים שזרוקים על המיטה. "כן", ג'ימין אמר והנהן. "ממ, הבנתי".

"פה זה שרותים ומקלחת", הבלונדיני אמר ופתח דלת נוספת. "וואו, ממתי חדר מקלחת כזה גדול?" ג'אנגקוק שאל בפליאה, היה שם גם מכונת כביסה ומייבש. "נכון, החדר מקלחת פה יחסית מאד גדול", ג'ימין אמר וסגר אחריו את הדלת. ממשיך עם ג'אנגקוק הלאה, מראה לו את המרפסת.

כשהם נכנסו פנימה למרפסת, משב הרוח הנעים והמעט קריר הכה בפניהם, מענג אותם באוויר נעים.

"עכשיו בוא", ג'ימין אמר ואחז בידו של ג'אנגקוק, יוצא איתו מהמרפסת והולך איתו לכיוון החדר שלו.

"מוכן?" ג'ימין שאל בחיוך, מרגיש איך ידיו של ג'אנגקוק מתעטפות סביב מותניו, מרגיש את הנהונו כנגד כתפו. הבלונדיני פתח את הדלת לרווחה והדליק את האור. מאפשר לג'אנגקוק לראות טוב יותר את החדר והרהיטים. "אז פה אתה ישן..." ג'אנגקוק מלמל בחולמניות כשהוא עדיין מחבק את ג'ימין ונכנס איתו פנימה לחדר, סוגר אחריו את הדלת באמצעות רגלו.

ג'ימין ניגש אל החדרון הנוסף שבחדרו, מראה לו את השרותים והמקלחת.

"יש לך מראה גדולה", ג'אנגקוק מלמל כשהעמיד אותם למול הארון הגדול, מביט בשניהם דרך המראה כשידיו עדיין עטופות סביב מותניו של ג'ימין. "ופה אתה ישן", ג'אנגקוק אמר תוך כדי שהוא מתקדם אל עבר המיטה כשבאותו רגע תופס את עיניו פתק קטן עם כתב יד של ילד קטן.

הוא התקדם מעט קדימה, לא לקח לו אפילו חצי דקה לזהות את כתב היד שלו מלפני מספר שנים. "אה... ג'ימין..." ג'אנגקוק מלמל והפתעה אוחזת בקולו.

"אה, ז-זה משהו מאד יקר בשבילי", ג'ימין אמר וג'אנגקוק סיבב את ג'ימין אליו, מביט בו. "יש לך מושג מה עלה בגורל מי שנתן לך את הפתק הזה?" ג'אנגקוק שאל. "לא".

שחור השיער משך את ג'ימין אליו לחיבוק כעבור כמה רגעים. מחבק אותו בחום ובאהבה, הוא לקח נשימה ארוכה לראותיו, מחייך קלות. הוא לא מאמין שזה אכן ג'ימין שלו, ועוד יותר מתקשה לעכל זאת שג'ימין עדיין שמר את הפתק הזה, ועוד תלה את זה בחדר שלו; עד היום.

"מי נתן לך את זה?" ג'אנגקוק שאל כשהם שנייהם שוכבים על המיטה, שוכבים כפיות. "ילד קטן נתן לי את זה כשהיה לי יום הולדת 8, ילד קטן וחמוד", ג'ימין אמר בחיוך קטן, גורם לג'אנגקוק גם לחייך למשמע דבריו. "באותו זמן הוא היה הכל בשבילי, הוא היה זה שמשחק איתי, זה שמדבר איתי, זה שישן איתי, זה שאוכל איתי, זה שחולה איתי ביחד. הכל. הוא היה אז הכל בשבילי. אבל בסוף הוא עזב, הוא עבר לגור במקום אחר ואני נשארתי בפנימייה. כשהוא עזב ישנתי רק במיטה שלו, רק עם השמיכה שלו, הלילות שלי עברו בחלומות עליו וכך הזמן שלי עבר כשהילד הקטן הזה בא מדי פעם לבקר אותי בחלומות", ג'ימין סיים. מאפשר לג'אנגקוק לשתוק לכמה רגעים ואז לדבר.

"כשהייתי ילד", ג'אנגקוק התחיל לספר. "הורי מתו בתאונה טרגית ואני הובלתי לפנימייה בשלב כלשהו". ג'אנגקוק נעצר כשג'ימין קטע אותו. "אתה גם גדלת בפנימייה?", "חכה, תקשיב עד הסוף. כשהגעתי לפנימייה נוצר קשר מאד קרוב ביני לבין ילד נוסף. הוא היה ממש חמוד ומתוק בזמנו", ג'אנגקוק אמר בחיוך וגיחך מעט לעצמו. חושב שג'ימין גם כיום חמוד ולפעמים השפתיים שלו חמודות במיוחד.

"אני והוא התקרבנו והפכנו לחברים מאד קרובים, אהבנו אחד את השני אהבה תמימה, האומנת תמיד אהבה אותנו. היינו עושים הכל ביחד. את הלימודים, וכל מה שציינת מקודם". ג'אנגקוק אמר, מלטף את שערותיו של ג'ימין. "אבל באחד הלילות עזבתי, עזבתי ביום ההולדת שלו, ביום בו הכי רציתי להיות איתו ולאחל לו מזל טוב כמו שצריך ולא בדף כמו מסכן. משפחה כלשהי החליטה לאמץ אותי ועברנו לגור באיטליה. גדלתי והתבגרתי..." ג'אנגקוק עוד לא סיים והוא הרגיש כיצד ידיו של ג'ימין מתעטפות סביבו, כיצד הוא קובר את ראשו בתוך צווארו.

"אז יש ג'ון ג'אנגקוק אחד", ג'ימין אמר ונישק לצווארו של האחר בעוד שבעל השערות השחורות עדיין עוטף אותו אליו בחום, מחבק אותו אליו בחוזקה, לא מוכן להרפות לרגע מאחיזה בבלונדיני, שלקח את ליבו. "נכון, ויש פארק ג'ימין אחד". ג'אנגקוק אמר, נושק לראשו של ג'ימין, מודה לאלוהים על כל רגע שהוא זוכה לגעת בג'ימין. להביט בעייניו וללטף אותו.

הם שניהם נירדמו לבסוף כך, מחליטים להתקלח ביום שלמחרת וכרגע להיות זה תחת מגעו של זה.

"בוקר טוב", ג'ימין אמר, מביט בג'אנגקוק ששכב למולו, מביט בו גם. "בוקר טוב גם לך יפיפיה נרדמת", ג'אנגקוק אמר ונשק לאפו של ג'ימין. "אתה פונה אלי עכשיו בלשון נקבה?" ג'ימין שאל, נפגע מעט, נזכר מעט בעבר...

"כן ילדה יפה שלי, אני אוהב אותך" ג'אנגקוק המשיך בחיוך. "מה יש לך?", ג'ימין שאל, משפיל את עיניו מעט מטה, לא מביט בעיניו של ג'אנגקוק, הוא נפגע.

ג'אנגקוק אפילו לא יודע מה הוא הזכיר לג'ימין עכשיו.

"ישנת טוב?" ג'אנגקוק שאל, מתעלם מהשאלה של ג'ימין. "אתה מתעלם, אבל בסדר! ישנתי טוב", ג'ימין אמר והתרומם מהמיטה, יוצא מהחדר ומשאיר את ג'אנגקוק לבהות בדלת.