13. הדרך לאתונה

18 2 0
                                    

וולוס התעורר לצלילי השירה הנוראית של לילה, השיר שהיא שרה היה מוכר לטולוס , לילה שרה את שירת החיילים . טולוס התעמק במילים שלא שמע מאז שהיה חייל באתונה. לילה המשיכה לשיר " כשאחזור אוווו כשאחזור , אוכל לחמים ובשר וגבינה ואטפח את הגינה. אוו כשאחזור אוו כשאחזור , את משפחתי אפגוש, ואת ילדי אנשק . אז הלוואי שאני יחזור ולא יקבר בבור , כשאחזור או כשאחזור". טולוס היה עצוב ושמח לשמוע את המילים האלה. השמחה הייתה כי טולוס לא שמע את השיר הזה מאז ששר אותו עם חבריו החיילים מסביב למדורה , אבל זאת גם הייתה הפעם הראשונה שטולוס שם לב למילים הנוראיות של השיר. טולוס קם ואמר " אל תשירי את זה ". לילה הסתובבה בבילבול " למה לא?". טולוס הרקין ראש ואמר " רוב האנשים ששרו את השיר הזה בשמחה לא חזרו , אחד מהם הוא אני , ואת עומדת לחזור , גם עם אני ימות בדרך". לילה ציחקקה " טולוס אני לא עומדת למות כי שרתי שיר". טולוס העביר נושא " טוב ,כדי שנתחיל ללכת". לילה הרימה את התיק והם התחילו ללכת. רייקון עף מאליהם. הם הלכו בשקט , אף אחד לא אמר כלום עד שלילה שברה את השקט " איך אתה מכיר את מי שאנחנו פוגשים?". טולוס סובב את המבט שלו ללילה במהירות כאילו הוא חלם בהקיץ והיא הרגע משכה אותו החוצה. " בואי פשוט נגיד שיש לנו עבר משותף". הם הגיעו לשערים של אתונה. לילה ראתה הרבה ילדים ומבוגרים הולכים לקולוסיאום. לילה עצרה את אחד האנשים ושאלה " לאן כולם הולכים?". האיש הסתובב ואמר בהתרגשות " הנדריקס נלחם בכל אבירי המסדר בקולוסיאום". לילה רצה לקולוסיאום, טולוס רץ אחריה וניסה לעמוד בקצב. לילה התיישבה בכיסא הראשון שהיא ראתה. טולוס התיישב ולחש לעצמו " עבר משותף לא כל כך טוב".

ציידי האלים: האולימפוסWhere stories live. Discover now