Fly high angel -Larry stylinson-

-33-

ליאם יורד בחזרה לקומה למטה.
הוא לבוש בבגדים שחורים, כהרגלו ושיערו עדיין רטוב מעט, ״אז לאיפה אתם הולכים?״ לואי שואל.
ליאם פונה להביט בקליאו, ״אין לי מושג.״
״אתה תרגיש כשתהיה במקום.״ היא מנסה להסביר לו שוב, ״מה אני אמור להרגיש?״
״את זה אני לא יודעת..״
״אוקיי, אוקיי.. שנלך?״ הוא מציע והיא מהנהנת.
הם יוצאים מהדירה ולואי והארי מסתכלים עליהם ומחייכים.

״אני יכולה לשאול אותך משהו?״ היא שואלת תוך כדי שהם הולכים.
ליאם מהנהן, ״אם היית מלאך טהור, למה הפכת למלך אופל?״
״כי לא יכלתי להיות מישהו שאני לא..״
״אני יודעת שלא, אבל מה הסיבה?״
״זה קרה בטעות..״ הוא מתחיל להגיד, ״מה קרה בטעות?״
״הרצח הראשון שלי.. כלומר, אני הרגתי מישהו בטעות לגמרי. בהתחלה הרגשתי רע, אבל.. גם הרגשתי טוב להבין מי אני באמת,״ הוא מסתכל בתוך עיניה, ״אני מצטער. את בטח חושבת שאני נורא.״
היא מלטפת את פניו, ״לא.. האמת שלא.״
הם עומדים קרוב זה לזו,
״אל תעשי את זה מתוך רחמים.. אני לא מרחם על עצמי, אז אין סיבה שאת תעשי את זה.״
היא מחייכת, ״אני לא עושה את זה מתוך רחמים. אתה.. באמת מוצא חן בעיניי.״
הוא מדביק את המצח שלו לשלה.. והשפתיים שלהם כמעט נפגשות..

״הוא התיישר בכמה סנטימטרים!״ לואי אומר בהתרגשות, ״ידעתי שתצליח, לואי.״ הוא מנשק אותו בהרבה אהבה.
הדלת נפתחת והם מתרחקים זה מזה מעט.
ליאם נכנס ומתרסק על הספה תוך כדי שהוא קובר את פניו בידיו, ״איך היה עם קליאו?״ לואי שואל עם חיוך, ״היה מדהים.״
״אז למה אתה נראה כאילו הלך גרוע?״ הארי שואל, ״כמעט התנשקנו.״
״ו..?!״ הם שואלים ביחד, מרוגשים, ״עצרתי אותה.״
״למה?! אתה סתום?״
״יותר גרוע, אני מלאך אופל! אני ממש פוחד לפגוע בה.״
״אמרת לה את זה?״
״כן.. ואז ישר אחרי זה עיניה הפכו ללבנות והיה לה חיזיון.. או לא יודע מה..״
״חיזיון של מה?״
״של בית קברות.״
״אוי ואבוי.. למה?״
״מה למה? אתם לא קולטים? זה קרה לה דקה אחרי שהיינו אמורים להתנשק. עכשיו היא בטח מפחדת שאני אהרוג אותה או משהו כזה. מה זה עוד יכול להיות הבית קברות?״
״היא לא מפחדת.. וזה לא קשור לזה.״
״אז למה זה קשור אם לא לזה?״
״מה קרה אחרי שאמרת לה שאתה מפחד לפגוע בה?״
״שזה מוזר לי.. בחיים לא התאהבתי, בחיים לא הרגשתי איך זה.. ועכשיו שאני מרגיש, אז אני מפחד לפגוע בה כי אני מרגיש שהיא באמת חשובה לי.״
״אם היא חשובה לך, אתה לא תפגע בה.״
״ומה אם כן? אתה יודע מה קורה לי כשאני לא בשליטה.״
״אבל איתה זה לא יקרה לך. אני מבטיח לך.״
ליאם נאנח, ״מה עם האדמה להיווצרות הילד? מצאתם?״
״לא. ליוויתי אותה הביתה ישר אחרי החיזיון שלה.״
״איפה הז'קט שהיה עליך?״
״נתתי לה אותו.. היה לה קר.״ הוא מחייך חיוך עצוב.
הוא באמת מרגיש אלייה משהו, משהו מדהים.
הוא משפשף את עיניו ואז נשלחת לו הודעה, ״אני צריך לצאת למשימה..״
״אתה הולך?״
״לא יודע.. אני מרגיש שאני חייב לשחרר עצבים.״
״לך למכון כושר.״ הארי מציע.
הוא זוכר שכל פעם שליאם היה עצבני הוא היה הולך למכון, ״זה לא אותו דבר.״
״במה זה שונה?״
״אני לא יודע איך להסביר לך..״
״מה יקרה אם לא תלך?״
״מישהו אחר יעשה את זה במקומי.״
״בוא. אני אלך איתך למכון, תשחרר עצבים ואתה תרגיש יותר טוב.״ הארי מושיט את ידו כדי לעזור לו לקום והוא קם, ״אתה לא חייב, הארי.״
״אני מעדיף לבוא איתך למכון מאשר שתלך להרוג.״
״ומה איתי?״ לואי שואל, ״אתה תישאר פה ותמשיך להתאמן.״
״אני גם רוצה להתאמן בחדר כושר.״
״אתה לא יכול. אתה צריך להתאמן פה,״
הארי צוחק ועוטף את אגנו של לואי, ״אנחנו נחזור עוד שעה וחצי.״
״אוקיי..״
הוא נושק לו שוב לפני שהם יוצאים.