Fly high angel -Larry stylinson-

-45-

לואי והארי ישנים זה לצד זה בשלווה ורוגע.
נייל וליאם נכנסים לדירה.
הם יושבים במטבח בלי לעשות רעש, ״אז אתה וקליאו יוצאים, אה?״ נייל שואל, ״כן. היא מדהימה.״
״אני יודע. היינו בקטע פעם ואז נור כלאה אותה ושם זה נגמר.״
״אויש נו, נייל, אתה לא יכול להגיד את זה למישהו שיוצא איתה עכשיו.״
נייל צוחק, ״אל תדאג.. לא עשינו דברים שלא היית רוצה שנעשה.״
״יש לך מזל.״ הוא אומר עם חיוך אבל בטון מזהיר, ״אז איך בכלל נהייתם ביחד?״
״כשחיפשנו את הנבואה.. ראינו אותה והיא פשוט הצליחה לבלבל אותי.״
״למה אתה לא אומר שהיא הצליחה לגרום לך להתאהב בה?״
״זה קשה לי.. אבל היא יודעת את זה.״
״קשה לך? זה לא אופייני למלאכי אופל, אה?״
״זה ממש לא אופייני לנו. אבל היא יודעת שמהרגע הראשון שראיתי אותה, התהפנטתי ממנה ומהמבט שלה. העיניים שלה..״ ותוך רגע הוא מאבד את זה, ״נשאבת.״ נייל צוחק, ״בחיים לא הרגשתי ככה למישהי. כשלואי סיפר לי עליו ועל הארי הייתי בהלם. לא הצלחתי להבין איך זה יכול לקרות, ועוד לו. אבל עכשיו אני מבין.״
״אתה לא יודע לאן החיים יובילו אותך. לפני בערך שנתיים רצית להרוג אותי במועדון. והיום, אתה יושב איתי, מדבר וצוחק.״
״הייתי עושה את זה אם לואי לא היה עוצר אותי.״
״ואתה לא מתחרט?״
״לא. אין בי שום חרטה על כלום.״
״די נו, אתה לא יכול להגיד לי שאתה לא מתחרט. אפילו לא קצת?״
״אין לי על מה. עשיתי את מה שהאמנתי בו.״
״אוקיי, אוקיי, זה שטויות.״
״זה עדיין מה שהאמנתי בו. בכל אופן, אחרי שמצאנו את הנבואה רציתי להגיד לה מה שאני חושב-״
״מרגיש.״ נייל מתקן, ״מרגיש..״ הוא אומר בחוסר רצון אבל עם חיוך, ״אבל פחדתי כי לא ידעתי איך לעשות את זה. היא הקדימה אותי והציעה עזרה. כשיצאנו לחפש את מקום האדמה להיווצרות הילדה, כמעט התנשקנו.. ואני עצרתי אותה.״
״מה?! למה?״
״כי באמת פחדתי לפגוע בה.. הסברתי לה את זה ואז לא דיברנו למשך כמה ימים. היא הופיעה בפתח הבית ואמרה שזה לא יהיה פייר אם אני איעלם לה-״
״היא צודקת.״
״למה אתה מגיב כאילו אתה לא יודע שבסוף אנחנו ביחד?״ הוא צוחק, ״לא יודע, זה עדיין מפתיע אותי.״
״נו.. כמה זמן עם מתכננים לישון?״ ליאם מסתכל לעבר המדרגות שמובילות לקומה למעלה, ״שנלך להעיר אותם?״
״לא יודע.. נלך?״ נייל מהנהן והם עולים לקומה למעלה.
כשהם נכנסים הם רואים את הארי ולואי מחובקים ללא בגדים הם מסתכלים זה על זה.
הם מכסים את עיניהם בעזרת ידיהם ונייל משתמש בכוחו כדי לכסות אותם.
הטלפון של ליאם מצלצל.
״פאק.. פאק. אני בדרך, חכי,״ הוא אוצר בשקט ומנתק את השיחה, ״נייל אני חייב ללכת לקליאו.״
״קרה משהו?״
״כן. תעיר אותם ותגיד להם לבוא לקליאו,״ נייל נשאר במקומו, לא זז, ״עכשיו, נייל!״ הוא אומר בצעקה ויוצא.