Fly high angel -Larry stylinson-

-41-

״הארי, אתה מוכן?״ הוא מהנהן באיטיות רבה.
לואי מושיט את ידו לכיוון הרצפה, הארי גם.
מידו של לואי ממש יוצא אור ורוח יחדיו.
הארי מנסה אך כלום לא קורה.
״הארי, נו..״ לואי כמעט מתחנן, ״אני.. אני לא יכול, לואי.״
לואי מרגיש שהגלגל הסתובב לו.
בהתחלה, לואי הוא זה שאמר שהוא לא מצליח..
ועכשיו הארי.
״הארי, בבקשה!״
לואי מתחנן והארי נופל על ברכיו, ״תנו לי איתו רגע.״
הוא מבקש וכולם יוצאים. קליאו, נייל, נור וליאם.
״הארי.. בבקשה. בוא נסיים עם זה.״
״אני לא יכול, אין בי כוחות.״
״אני יודע, אבל בשבילי. בשבילנו. אני.. אני אוהב אותך, הארי. אני לא רוצה לאבד אותך. בבקשה.״ הארי מרים את ראשו ופוגש את מבטו של לואי.
הוא מהנהן בקצרה וקם על רגליו באיטיות.
גם הוא לא רוצה לאבד את לואי.
כמו לואי, להארי יוצא אור מידו ומשב רוח נוצר.
עיניו של לואי מתחלפות ללבנות וגם של הארי.
הם נעמדים באוויר, ״לואי.. אני מתעייף..״ הארי אומר קצת בקול, ״עוד קצת!״
ואז.. לאחר כמה דקות ארוכות מאוד, שניהם חוזרים לעמוד על הרצפה, ומולם עומדת בת יפהיפייה.
היא לא תינוקת, אבל היא גם לא גדולה בגילה.
הארי חושב שהיא בת 4.
צבע עורה הוא לבנבן ויפה,
שיערה גלי בצבע חום,
ועיניה.. אישון אחד בצבע כחול והשני בירוק.
לואי והארי מסתכלים עליה בתדהמה מוחלטת.
היא כזאת יפה!
הם לא יודעים איך יכול להיות שהיא נולדה בצורה הזאת ובגיל הזה.
״קליאו!״ הם קוראים לה, ״זה.. זה יכול להיות?״ לואי שואל, לא מוריד את מבטו משל הבת שלו, הוא מהופנט וכך גם הארי.
כולם מהופנטים ממנה בדיוק כמו הארי ולואי.
״כן, זה יכול להיות.״
״אתם.. ה-הורים שלי?״ היא שואלת.
הם מתיישבים על ברכיהם כדי להיות בגובהה, ״כן.. אני הארי וזה לואי.״
״אנחנו אלה שהביאו אותך לעולם הזה..״
״אני יודעת למה אני פה. דיברתי איתו.״ היא מצביעה על ליאם, ״נכון. אגב, קוראים לי ליאם.״
״זאת קליאו, נור ונייל.״ הם מציגים בפניה את כולם.
״איך.. איך קוראים לי? מה השם שבחרתם לתת לי?״ היא מסתכלת בתוך עיניהם של האבות שלה, ״אממ..״ הארי חושב, ״סול,״ (נשמה באנגלית) לואי עונה, ״קוראים לך סול.״
הארי מסתכל על לואי בעיניים נוצצות, ״שם יפהייפה.״
הארי קובר את ראשו בעיקול צווארו של לואי ונושם את ריחו עמוק לריאותיו.
ולאחר רגע, הוא מתעלף.
״הארי?״ לואי קורא לו אבל הוא לא קם, ״הוא התעייף. הוא השתמש בכוח עוצמתי בזמן שהוא היה חלש.״ קליאו אומרת.
סול מתקרבת אליו.
היא מעבירה את אצבעותיה על פניו ומלטפת את ראשו.
לאחר מכן היא מניחה את ידה על ראשו.
״הוא יתעורר עוד מעט..״ היא אומרת בקול מתוק, ״אבל הוא לא יזכור כלום ממש שקרה בשעה וחצי האחרונים.״
״סול.. איך את.. מאיפה..״ לואי מגמגם, לא יודע למצוא את המילים הנכונות או את השאלות המתאימות, ״עד עכשיו הייתי אצל האלים. הם שמרו על הנשמה שלי והשגיחו עליי לפני שבאתי לכאן.״
״ומאיפה הכוחות..? איך את יודעת איך להשתמש בהם בגיל כל כך מוקדם.״
״האלים לימדו אותי לפני שבאתי הנה.. גם אמא של הארי לימדה אותי.״
״את.. את פגשת אותה?״
היא מהנהנת.
״היא אמרה לך משהו?״
״היא אמרה לי שהיא מבינה למה עשית את מה שעשית.
היא כן הייתה רוצה להיות עם הארי עכשיו, אבל היא מבינה שזה מה שהיה צריך לקרות. היא ביקשה ממני למסור לך שהיא לא כועסת, אבל היא מבקשת שתשמור על הארי. הוא חשוב לה.״
״אני יודע. גם לי הוא חשוב.״
״אני רעבה.. אבא.״ היא אומרת עם חיוך.
ללואי עולה חיוך ועיניו מוארות, ״מה את רוצה לאכול?״
לואי משכיב את הארי על הספה והולך למטבח להכין לסול לאכול.