עולם תחתון זה עולם מאוד קשה וכבד.
מה יקרה כשליה תיהיה חייבת להתחתן עם דניאל סמית', הבן של בוב סמית' ראש המאפייה הגדולה ביותר בעולם התחתון?
אפשר לסלוח על רצח?
אפשר לסלוח ולשכוח הכל רק בגלל אהבה?
~כעבור 4 חודשים~ וואו כמה זמן עבר אוקיי אז בואו נעשה סדר: אני ודניאל עדיין ביחד אבל קצת מרוחקים אחד מהשני יותר נכון הוא מרוחק ממני, אמא שלי ואחותי בקשר טוב מאוד איתי ואני התחלתי ללמוד מנהל עסקים, אדל עדיין לא מדברת עם לוקה והוא גם לא מנסה לדבר איתה ואני יודעת שבסופו של דבר הוא יתחרט ויחזור אליה אז ניצן לזמן לעשות את שלו.
קמתי מהמיטה ולא ראיתי את דניאל לידי ואני כבר התרגלתי לזה בזמן האחרון הוא מאוד מרוחק ממני וכבר אין לי כוח להתמודד איתו הלכתי לצחצח שיניים ולשטוף פנים יצאתי מהחדר ירדתי למטה וארוחת בוקר הייתה על השולחן, אדל ירדה והתחילה לאכול איתי דיברנו תוך כדי וריכלנו.
קיבלתי שיחת טלפון מלני אחותי אני: הלו אחותי: ליה (קול בוכה ) אני: לני מה קרה? אחותי: ליה, אני חייבת לספר לך משהו אני: דברי מה קרה, לני את מלחיצה אותי מאמי אחותי:ליה... אני: נו ספרי כבר מי עשה לך משהו?! אחותי: ליה אמא מתה באותה שנייה הרגשתי איך הכל סוגר עליי היה קשה לי לנשום לא יכלתי להכניס את האוויר דרך הריאות שלי התחלתי לבכות אני: מה...לני אם את עובדת עליי אז תפסיקי אחותי: נראה לך שאני עובדת עלייך היא מתה ליה..מתה אני: אני בדרך ניתקתי לה רצתי לחדר התלבשתי ככה
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
יצאתי מהחדר בריצה אבל אדל עצרה אותי ואמרה "ליה מה קרה?! למה את ככה נראית?" אמרתי "גלית...גלית מתה...אמא שלי מתה" היא צעקה "מהה??" הנהנתי היא אמרה "חכי אני באה איתך" הנהנתי היא עלתה ואחרי 5 דקות היא ירדה לבושה ככה
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
יצאנו מהבית נכנסתי לאוטו התנעתי ונסעתי לבית של לני ואמא שלי.
נכנסנו לבית בריצה וראיתי את לני יושבת בסלון בוכה היא ראתה אותי כמה לחבק אותי עטפתי אותה בזרועותיי ואמרתי "הכל בסדר אחות..איפה היא?" היא אמרה "לקחו את הגופה שלה לנתיחה" אמרתי "מה למה?" היא אמרה "כי היא נרצחה, היא לא מתה, היא נרצחה בדם קר" אדל אמרה "איך את יודעת?" היא אמרה "היא יצאה הביתה בלילה מאוחר מאוד ולפני 3 שעות קיבלתי טלפון מאיזה שכן שמצאו את הגופה שלה בחוץ על המדרכה" אדל אמרה "איזה שכן התקשר?" היא אמרה "זה שגר ממול" הנהנתי ואמרתי "אדל תישארי איתה אני דקה באה" יצאתי מהבית הלכתי לשכן שממול תקתקתי בדלת ופתח אותו איש מבוגר בן 50 לחייו והוא אמר "שלום, מי את?" אמרתי "ליה כץ הבת של גלית אני יכולה לדבר איתך דקה?" הוא אמר "כן כן ברור" הוא הכניס אותי לבית שלו לכיוון הסלון והתיישב איתי בספה. התחלתי ואמרתי "אתה יכול לספר לי הכל מההתחלה?" הוא הנהן ואמר "כן, אז אוקי בשעה 2 לפנות בוקר קמתי מצעקות בחוץ, בהתחלה חשבתי שאלה עוד פעם הילדים של השכנים שרבים אבל כשהסתכלתי מעבר לחלון ראיתי את אמא שלך עומדת עם עוד 4 גברים חסונים וגדולים כשהם חמושים בנשק הם התחילו להתווכח ולצעוק ואז אחד מהם שלף את הנשק וירה באמא שלך 5 כדורים, הזמנתי אמבולנס ואז התקשרתי ללני הקטנה" התחלתי לבכות ואמרתי "אתה יודע מי אלה? או על מה הם דיברו?" הוא אמר "אני יודע רק שלאחד מהם זה שירה באמך היה לו קעקוע מאחורי האוזן והנשק שלו היה בצבע כסף, והם דיברו על כסף שבעלה המנוח היה חייב להם" כשהוא דיבר על הנשק הכסוף והקעקוע ידעתי כבר על מי מדובר קמתי ואמרתי "תודה רבה לך עזרת לי מאוד " הוא אמר "בשמחה ואל תדאגי לני בידיים טובות אני ואשתי והילדים שלנו פה בשבילכן ההורים שלכם היו חברים טובים שלנו" הנהנתי לחצתי את ידו יצאתי מהבית נכנסתי לבית שלנו ואמרתי "אדל אני כמה דקות באה אני הולכת לפתור משהו ואני באה" יצאתי מהבית נכנסתי לאוטו ונסעתי הביתה.
נכנסתי הביתה חיפשתי את דניאל או את לוקה לפחות נכנסתי למשרד שלו וראיתי אותו בישיבה נעמדתי מולו הוא הסתכל עליי ואמר "מה יש ? " אמרתי "אנחנו צריכים לדבר מאמי" ואת המאמי אמרתי בזלזול הוא התעצבן והידק את לסתו הוא צעק "כולם החוצה" תוך דקה אף אחד לא היה בחדר רק אני ודניאל הוא קם ועמד מולי הוא אמר "נו מה קרה הפעם?" אמרתי "אתה גבר?" הוא אמר "כן" אמרתי "אז תענה לי בכנות אבל באמת בכנות דניאל בלי לשקר" הוא הנהן אני המשכתי ואמרתי "אתה הרגת את אמא שלי?" הוא נשאר אדיש ואמר "כן" באותה שנייה הוא קיבל כאפה כזאת שהעיפה את הראש שלי לצד השני אמרתי "אני שונאת אותך, אני שונאת אותך כל כך ומאחלת לך למות, לא סובלת אותך אני מתגרשת ממך אני לא הולכת להישאר דקה אחת עם רוצח" באותה שנייה שאמרתי רוצח הוא תפס אותי והטיח אותי על הקיר בחוזקה כך שאנחה יצאה מפי הוא הסתכל עליי במבט מפחיד ואמר "איך קראת לי?" אמרתי "רוצח, זה לא מה שאתה? אתה לא גאה בך?" הוא דפק את היד על הקיר ואמר "ליה אל תנסי אותי" אמרתי "אני לא מפחדת ממך, אני לא שמה עלייך, אני לא שלך ואני הולכת מכאן" יצאתי מהמשרד עליתי לחדר פתחתי מזוודה והתחלתי לאסוף דברים הוא נכנס לחדר בחוזקה אפילו לא הסתכלתי עליו הוא דוחה כל כך איכס פשוט איכס הוא לקח ממני את הבגדים זרק אותם על הרצפה ואמר "את לא הולכת לאף מקום" צעקתי עליו "דניאל תתעורר אתה רצחת את אמא שלי! אתה מצפה שאני אשאר איתך אחרי זה?! אני נפרדת ממך ואני לא רוצה לשמוע או לראות אותך אני מוחקת אותך מהחיים שלי אני שונאת אותך דניאל סמית ואני מאחלת לך שרק תסבול כל החיים שלך אני לא נשארת דקה אחת עם גבר שהידיים שלי מגואלות בדם של אמא שלי" הוא היה בהלם ממני לקחתי את המזוודה ויצאתי מהבית במהירות ונסעתי לבית שלנו.
הגעתי הביתה נכנסתי עם המזוודה וראיתי את אדל מכינה אוכל היא ראתה אותי על המזוודה ואמרה "מה קרה?" אמרתי לה "דניאל הוא זה שרצח את אמא שלי" היא הפילה את הכפית שלה ורצה אליי היא חיבקה אותי ואני בכיתי כל כך חזק עד כדי כך שצרחתי את נשמתי, כל כך כאב לי הלב ואני בטוחה שעשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות. אחרי שסיפרתי לאדל הכל, סידרנו את הבית, ניקינו קצת, הכנו לאכול רק אז עלינו לישון.
