קמתי בבוקר דיי מוקדם כי לא יכלתי לישון מה הוא הופיע פתאום ? מה הוא רוצה ממני שישחרר ממני קמתי מהמיטה יש לנו היום פגישה עם משפחת סמית ימח שמם נכנסתי להתקלח יצאתי, ייבשתי את השיער, עשיתי קוקו מתוח עם גבעה והתלבשתי ככה
הלכתי לחדר של אדל וראיתי אותה כבר לבושה ככה
אמרתי "בוקר טוב קוקי" היא חייכה ואמרה "בוקר טוב חיים" נישקתי אותה בלחי והיא אותי הלכתי להעיר את לני התיישבתי על המיטה שלה וליטפתי את ראשה היא קמה ואמרה "מה כבר בוקר?" הנהנתי והיא אמרה "לא רוצה ללכת לבית ספר" אמרתי "קרה משהו?" היא שתקה והבנתי שכשהיא תרצה היא תספר לי אני לא אלחץ עליה נישקתי את הלחי שלה ואמרתי "יאללה קומי לבית ספר ומחר לא תלכי תבואי איתי לעבודה " היא קפצה עליי בנשיקה וחיבוק צחקתי ויצאתי מהחדר, ירדתי למטה ואני ואדל אכלנו ארוחת בוקר אחרי זה יצאנו מהבית ואדל אמרה "אם קורה ללני משהו אתם אשמים" הם הנהנו נכנסנו לאוטו היו לנו כמה עיסוקים ואז הלכנו למשרד.
נכנסנו למשרד השעה הייתה 12 אני עליתי לקומה שלי ואדל לשלה נכנסתי למשרד וחיכה לי שם קופסה קראתי למזכירה היא נכנסה ואמרתי לה "מה זה עושה פה?! לא אמרתי לך לא להכניס לי קופסאות לחדר?!" היא אמרה "בוס אני לא הכנסתי לך כלום לחדר באתי לפני כמה דקות" הנהנתי והיא יצאה מהחדר התקרבתי לשולחן פתחתי את הקופסא והיה שם ורד בצבע שחור זה סימן רע, מאוד רע היה פתק שם כשבאתי לקרוא אותו המזכירה נכנסה ואמרה "בוס משפחת סמית הגיעו הם מחכים לכם בחדר ישיבות" אמרתי "אבל יש להם עוד שעתיים מה הם באו עכשיו" היא אמרה "אני לא יודעת" אמרתי "טוב בסדר אנחנו באות" התקשרתי לאדל, לעורך דין, למנהל חשבונות והודעתי להם שיש עכשיו את הפגישה הם עזבתי הכל וירדתי לחדר ישיבות כשנכנסתי כולם חיכו שם כבר אני נכנסתי התיישבתי בראש השולחן ומולי ישב בוב הבן זונה הרגשתי מישהו מסתכל עליי וידעתי שזה דניאל אבל לא התייחסתי אליו אמרתי "מה קרה בוב? למה הקדמת? התגעגעת?" הוא אמר "באתי לדרוש עוד פעם את מה ששלי" אדל אמרה "תגיד אתה טמבל?" כולם שתקו, אף אחד לא רגיל לשמוע את אדל מדברת היא המשיכה ואמרה "באת לפני כמה ימים ואמרו לך לא באת לפני יומיים ואמרו לך לא ובאת עכשיו כי חשבת שהדעה שלנו תשתנה?" אדי אמר "אדל.." היא קטעה אותו ואמרה "אתם תקראו לי גברת ג'ונסון " אני חייכתי לעצמי ואדי אמר " גברת ג'ונסון אתן נראה לי לא מבינות עד כמה זה חמור שאתן ככה מתנהגות" דפקתי את היד בשולחן וכולם הסתכלו עליי ואמרתי "תקשיבו לי טוב טוב ימשפחה של חולקי מוח אני לא נותנת את החברה ולא את האחוזים של אמא שלי! ואם צריך אני אשפוך דם, שפכתי הרבה דם בשנתיים האלה אז את הדם שלכם יהיה לי סיפוק לשפוך אותו ואתה יודע עם מי נתחיל בוב? נתחיל עם הבן הגדול שלך שאתה כל כך אוהב" הסתכלתי על דניאל הוא היה אדיש הוא אמר "את לא תצליחי לעשות את זה" אמרתי "כנראה שאתה לא מכיר אותי ואתה לא יודע למה שאני מסוגלת" חייכתי באכזריות הוא חייך אליי בחזרה בוב אמר "את עוד תתחרטי על זה גברת מילר" חייכתי ואמרתי "מעכשיו אתם תקראו לי גברת כץ" אחד מהשומרים שלי נכנס ואמר "בוס אני צריך אותך" אמרתי "כנס" הוא נכנס ולחש לי באוזן "לני הותקפה בבית ספר היו יריות לפי מה שאומרים שזה מקרב הילדים היא שמרה על עצמה והשומרים לקחו אותה לאחוזה" לא ראיתי בעיניים ראיתי רק שחור קמתי מהשולחן עשיתי לאדל מבט לקחתי את הנשק שלי הטענתי אותו ויצאתי מהחדר ישיבות אדל וכל החיילים היו מאחוריי כולם בעולם הזה יודעים שמי שנוגע באחותי או באדל באותה שנייה נחשב מת נכנסתי לרכב עם אדל והגעתי לבית ספר נכנסתי להנהלה וראיתי ילד יושב שם הוא הסתכל עליי ואמר "אבא יהיה גאה בי" אמרתי "מי זה אבא שלך" הוא אמר "בוב".
YOU ARE READING
My Woman-האישה שלי
Romansעולם תחתון זה עולם מאוד קשה וכבד. מה יקרה כשליה תיהיה חייבת להתחתן עם דניאל סמית', הבן של בוב סמית' ראש המאפייה הגדולה ביותר בעולם התחתון? אפשר לסלוח על רצח? אפשר לסלוח ולשכוח הכל רק בגלל אהבה?