אחרי שדיברתי עם ליה אני נכנסתי לחדר ארונות כדי להתלבש
ירדתי למטה, לני כבר יצאה מהבית לכיוון בית הספר, הכנתי לעצמי קפה שיעיר אותי קיבלתי שיחת טלפון ממישהו שלא התקשר אליי כבר שנתיים
אני: הלו
דניאל: מה קורה אדל
אני: הכל טוב, מה אתה רוצה?
דניאל: למה ככה?
אני: דניאל לא לזיין את המוח דבר מהר אין לי זמן במיוחד אלייך
דניאל: ליה הולכת לעבודה היום?
אני: למה אתה שואל
דניאל: אדל תעני לי על זה
אני: לא היא לא הולכת לעבודה היום היא ישנה
דניאל: אני בא אליכן עוד איזה כמה שעות תגידי לשומרים להכניס אותי
אני: (צוחקת) ולמה אתה חושב שאני יעשה את זה ?
דניאל: אדל תעשי את זה בשביל ליה, מגיע לה לדעת את האמת
אני: איזו אמת?
דניאל: את תדעי יותר מאוחר עדיף שתדעי את זה אחרי ליה כדי לא לסכסך ביניכן
אני: (נאנחתי) נו טוב אני אדבר עם השומרים
דניאל: תודה אדל את לא תצטערי על זה
אני: חסר לך
ניתקתי לו יצאתי מהבית אמרתי לשומרים "בעוד כמה שעות יגיע לכאן מישהו בשם דניאל סמית' אתם תכניסו אותו אבל תיהיו קשובים שלא יקרה משהו רע" הם הנהנו בראש אני נכנסתי לאוטו ונסעתי לחברה.נכנסתי למשרד שלי כשהמזכירה שלי אחריי, התיישבתי על הכיסא היא התיישבה מולי פתחה את המסמכים ואמרה "קיבלת מיילים מהחברה של האלומיניום, הם רוצים להגיע לפגישה בנוגע המוצרים שאנחנו מספקים להם, מתי את רוצה שאני אקבע לכם פגישה בוס?" אמרתי "חכי אני אפתח את היומן" פתחתי את היומן ואמרתי "תקבעי לשבוע הבא ביום רביעי בשעה 15:30" היא הנהנה ואמרתי "עוד משהו?" היא אמרה "לא בוס, רוצה לשתות?" אמרתי "תשלחי לי בקבוק מים גדול וכדור לראש, יש לי כאבי ראש חזקים" היא הנהנה קמה ויצאה מהחדר.
אחרי כמה דקות היא חזרה עם כדור ובקבוק מים לקחתי ממנה שתיתי את הכדור נאנחתי ואמרתי "תוודאי לא להכניס אליי אף אחד אני רוצה לעבוד" היא אמרה "אין בעיה בוס " היא יצאה מהחדר והתחלתי לעבוד.
אחרי 5 שעות הרגשתי שהראש שלי מתפוצץ מכאבים התקשרתי למזכירה ואמרתי "אני עולה לנוח לא להכניס אף אחד למשרד ולא לצלצל אליי מי שרוצה לראות אותי יצטרך לחכות, ברור לך?" היא אמרה "אוקיי בוס אל תדאגי" ניתקתי לה הורדתי את העקבים שלבשתי ונשכבתי על אחת הספות שיש בחדר היה לי כל כך קר, הדלקתי את המזגן על חימום לקחתי שמיכה מאחת הארונות שיש לי בצד המשרד, נשכבתי על הספה וכיסיתי את עצמי.
קמתי מכאבי ראש ובחילה, רצתי לשירותים שיש לי בחדר והקאתי. חיבקתי את האסלה כאילו החיים שלי תלויים בה לאחר שהקאתי קמתי שטפתי את פניי והחלטתי ללכת הביתה.
לקחתי את דבריי ואת הנשק שלי שמתי מאחוריי גבי יצאתי, מהמשרד אמרתי "אני הולכת הביתה לא לשלוח אליי שיחות" היא אמרה "בוס את בסדר? את חיוורת לגמרי" אמרתי "אני בסדר תתעסקי בעניינים שלך" אמרתי את זה בקול קר ואדיש היא השפילה את המבט ויצאתי מהמשרד.
נכנסתי לחנייה ורכב חסם את האוטו שלי מהרכב שחסם יצא לוקה, אין לי את הכוחות להתמודד איתו עכשיו.
הוא התקרב אליי ואמר "אדל את בסדר? את כולך חיוורת" אמרתי "אני בסדר לוקה מה אתה רוצה?" הוא אמר "סתם לדבר איתך אבל את לא במצב של זה עכשיו" אמרתי "יופי שהגעת לזה לבד " הוא גיחך ואמר "אפילו כשאת ככה את לא מפספסת רגע לעקוץ אותי" גלגלתי עיניים והוא אמר "בואי נלך נישב לשתות משהו חם, אני חייב לדבר איתך" אמרתי "לוקה אין לי כוח לכלום עכשיו אני רוצה להגיע הביתה וללכת לישון" הרגשתי איך הראש שלי מסתחרר ומעדתי עליו הוא תפס אותי ואמר "יפה שלי את ממש אבל ממש לא בסדר הולכים לרופא" אמרתי "תעזוב אני יזמין את הרופא אלינו הביתה" הוא הרים אותי כמו כלה והכניס אותי לרכב שלו בכיסא שליד הנהג, הוא חגר אותי ונישק לראשי, כל כך התגעגעתי להרגשה הזאת, הרגשתי איתו כמו בבית.
הוא התיישב בכיסא הנהג , חגר את עצמו והתחיל בנסיעה, עלתה בי בחילה נוראית ואמרתי "לוקה יש לי בחילה" הוא עצר מהר את הרכב בצד, יצאתי ממנו והתחלתי להקיא הוא יצא מהרכב אסף את שיערי וליטף את גבי.
סיימתי להקיא חזרנו לרכב, הוא הגיש לי בקבוק מים ושתיתי את כולו הוא נאנח ואמר "את בסדר אדל?" אני שתקתי הוא חזר על זה "את בסדר קטנה שלי?" הלב שלי רקד דיסקו מהשתי מילים הקטנות האלה "קטנה שלי" אמרתי "אני מרגישה יותר טוב אבל אני עייפה" הוא ליטף את ראשי ואמר "לכי לישון כשנגיע אני יעיר אותך" הנהנתי והשענתי את ראשי על החלון אבל לוקה לקח את ראשי ושם על ידו והחזיק אותי חזק חייכתי לעצמי ורק אז הסכמתי לעצמי להירדם.
קמתי וראיתי שאני במיטה כשלוקה מולי עם הרופא, הרופא אמר "אדל איך את?" אמרתי "גרוע" הוא אמר "את התייבשת והגוף שלך היה רעב את אכלת בימים האחרונים?" ראיתי את לוקה מתעצבן והנדתי בראשי כלא לוקה הידק את לסותיו ומלמל "שאלוקים יעזור לי" הרופא אמר "זה ממש לא טוב את חייבת להתחיל לאכול ולשתות אפילו להעמיס על עצמך באוכל הגוף שלך סובל ממחסור באוכל ושתייה" לוקה אמר "אל תדאג אני אדאג לזה אישית" הוא הסתכל עליי הסתכלתי עליו במבט אדיש הוא כיווץ את גבותיו כלא מבין מה עכשיו יש לי.
הרופא הלך ולוקה איתו נאנחתי ואז לוקה נכנס בדלת עם קופסאות של המבורגרים וצ'יפס פערתי את עיניי ואמרתי "לוקה אני לא יאכל את כל זה" הוא אמר "את כן אחרת אני אדחוף לך אותם לפה בכוח עד שתאכלי" ידעתי שהוא מסוגל את זה אז הנהנתי הוא שם את האוכל על המיטה והתחלנו לאכול הוא אכל המבורגר אחד ענק ואני 5 בינוניים וצ'יפס הוא חייך כשראה שאני אוכלת ואמר "למה עשית את זה? למה לא אכלת ולא שתית?" לא רציתי להגיד לו שזה בגללו כי אני לא מספיקה לחשוב עליו אז שתקתי הוא נאנח אסף את הקופסאות וזרק אותם לפח ואמר "נחזור לזה אחר כך בואי נלך לישון" פערתי את עיניי ואמרתי "אתה לא ישן איתי לוקה" הוא אמר "אני ועוד איך ישן איתך קטנה" הוא הוריד את הבגדים שלו ונשאר רק עם בוקסר ונשכב לידי נשכבתי עם הגב אליו כמה שיותר רחוק אבל הוא הצמיד אותי אליו ואמר "ככה טוב יותר" הוא נישק את שקע צווארי והשאיר את ראשו שם אני חייכתי ונרדמתי בזרועות של הגבר שפגע בי ואוהב אותי בו זמנית.
YOU ARE READING
My Woman-האישה שלי
Romanceעולם תחתון זה עולם מאוד קשה וכבד. מה יקרה כשליה תיהיה חייבת להתחתן עם דניאל סמית', הבן של בוב סמית' ראש המאפייה הגדולה ביותר בעולם התחתון? אפשר לסלוח על רצח? אפשר לסלוח ולשכוח הכל רק בגלל אהבה?