המלאך באדום והנסיכה בורוד/גמור

פרק 30- מי חתיך?!

*שימו לב שהנקודת מבט היא של שליו ולא של ליאן לאורך כל הפרק ושאני מתחילה את הבוקר שלה ישר בשיחה עם ליעד, קריאה נעימה❤*

°•°•°•°•°
▪︎נקודת מבט של שליו▪︎
-בוקר 9:32-
"בדקת?" שאל "כן בדקתי" עניתי "נו ו.." אמר "שני פסים" אמרתי "זה טוב או לא טוב?" לא הבין "ברור שזה טוב" אמרתי עם חיוך "אז למה את לא שמחה?" שאל "אני הכי שמחה שיש אבל זה גם מפחיד באיזשהו שלב אבל בסדר" אמרתי "את לא צריכה לפחד מכלום אני פה וכל עוד אני פה הפחד צריך לפחד ממך לא ההפך" אמר וזה נגע לי בנקודה קטנה כזאת בלב,
אנחנו נמצאים בסלון בבית שלו כשבחוץ קר הסבר קצר על השיחה שלי עם ליעד, לפני יומיים שלוש אני וליעד שכבנו ואתמול הרגשתי על הפנים אז עשיתי בדיקת הריון ויצא לי חיובי ועכשיו רק סיפרתי לו על זה..
"היי אמא קרה משהו?"
"יפה שלי אני חייבת שתבואי לשמור על אימרי אני צריכה לעוף"
"כן ברור אני באה עם ליעד עד מתי את צריכה?"
"יהיה מאוחר עד שאני אגיע בגלל זה ביקשתי ממך"
"הכל טוב אמא עליי אני בדרך ביי"
"תודה יפה שלי"
ניתקתי את השיחה וליעד שאל מי זה עניתי לו ועלינו להתלבש כי בכל זאת בוקר ואני והוא בפיג'מה;)

שליו

ליעד

נכנסנו לאוטו לקחתי לליעד מעיל כי גם ככה
הוא לא לובש סו.. וואט אבר.
הגענו לביתי היפה נכנסנו וראיתי ישר את אמא שלי עם נסיכי שלי "איזה מזל שהגעתם מה זה תודה" אמרה "יאללה צאי אמא שלא תאחרי" אמרתי לה מזכירה לה שהיא חייבת לעוף "צודקת! ביי" ויצאה במהירות מהבית לאוטו שלה "רציתי לשאול אותה אם היא צריכה שאני אקח אותה אבל אוקיי" אמר הפחות נסיכי שלידי
"ספור עד חמש תפתח את הדלת ותראה" אמרתי ברגע שיפתח את הדלת יראה את אמא שלי נוהגת (לא יצא לו לראות אותה) "אה יש לה רישיון וואלה השתכללה" אמר "היא נהגת מירוצים תיכנס לאוטו איתה וואי אתה חייב היא נוהגת כמו לא יודעת מה אבל שווה להיות איתה בנסיעה הכי מצחיקה" אמרתי כשאני עם אימרי "ששה קחת" אמר אימרי הוא קורא לי ששה תכירו אחי הקטן שבן שנתיים וכמה חודשים הוא כל עולמי היצור הקטנטן הזה (תמונה למעלה) "אתה רוצה להתקלח?" שאלתי אותו והוא עשה לי כן עם הראש "תגיד שלום לליעד ניני" אמרתי ואני קוראת לו ניני "אלום" אמר ועשה לו שלום עם היד וליעד החזיר לו "הולכים לקלח אותו יאללה בוא" אמרתי הורדתי את המעיל וכיביתי את הטלוויזיה עלינו למקלחת הורדתי לו את הבגדים "בייב תבדוק את המים" אמרתי "תביא לי נשיקה ניני" אמרתי והוא נתן לי נשיקה "אני מאוהבת בך חתיך שלי" אמרתי מדברת אל אימרי "גם בך בייב אל תחשוב ששכחתי אותך" אמרתי "לרגע חשבתי שאני לא קיים" אמר וצחקתי "לא רותח ולא קפוא נעים" אמר "טוב תמלא עד לפה בערך" אמרתי מסמנת לו עד לאיפה (אנחנו במקלחת בחדר שלו יש לו חדר אבל הוא לא ישן שם אז זה חדר משחקים בשבילו ובחדר הזה יש לו אמבטיה ובשאר החדרים מקלחת)
"זהו?" שאל "ממ" סימנתי לו שכן הכנסתי את אימרי לאט לתוך האמבטיה כמובן שאני מחזיקה אותו איתי "בווז בווז" אמר "אתה רוצה ברווז? כן?" אמרתי מצחיקה אותו "הנה ליעד הביא לך תגיד לליעד תודה" אמרתי "אודה יעד" "בבקשה חתיכוס" אמר "אתיוס" אמר כמה פעמים תוך כדי שהוא מחייך ומשפריץ מים צחקתי ממנו שפכתי לו מים על הראש עם היד שלי בעדינות לקחתי שוב מים ביד ושפכתי על הראש שלו אני יכולה לקלח אותו נורמלי אבל הזרם חזק מידי אז זה יכאב לו בראש למרות שאפשר להוריד טיפה את הזרם אבל מה זה משנה מעדיפה ביד "איפה אתה?" לא ראיתי את ליעד כי אני פחדתי שאימרי יחליק לי עם השטויות שלו כשאני מסתובבת "פה מה את צריכה?" שאל "אתה יכול לבוא להחזיק אותו אני ישים לו סבון" אמרתי והוא בא והחזיק אותו כשאני שמה עליו סבון מנקה לו את הגוף תוך כדי שאני מנקה אותו ליעד משחק איתו וגורם לו לצחוק אני פשוט מאוהבת בשניהם ליעד יודע להסתדר איתו כל כך טוב וגם בכללי עם ילדים דבר שאני לא הייתי מצליחה עם כל הילדים יש ילדים שאני לא סובלת ברמה מוגזמת וקרה לי כבר שהיה ילד במשפחה מצד אבא שלי קטן שלא סבלתי ברמה של אם היו מבקשים ממני לשמור עליו הייתי מתחננת לחזור לתקופות מבחנים כי רק ככה יודעים לעזוב את נפשי בשקט "סיימנו" אמרתי ליעד מרים אותו כשהוא עטוף במגבת "תניח אותו על המיטה אני אוציא לו בגדים" אמרתי הוא הניח אותו על המיטה הוצאתי לו חיתול בגדים מחממים ונעליים כי הוא בבית וקר בחוץ וגם ככה הוא הולך לעמוד ולשחק בבית הוא עוד לא יודע ללכת אבל הוא בצעדים לגל הזה לא גדולים אבל מתקרב לקחתי קרם גוף לתינוקות ומרחתי על גופו איך שאני אוהבת את הריח שלו אחרי מקלחת הסבון תינוקות פשוט מהפנט אותי אבל התינוקות פחות ליעד מעסיק אותו שלא יזוז לי ואני מתחילה להלביש אותו כשסיימתי הוא כבר התאחד עם ליעד יד ביד ירדנו למטה ואני הלכתי להכין ארוחת בוקר כשהם הולכים לשחק במשחקים של אימרי,
הנחתי את הצלחות על השולחן שבצלחות יש חביתה סלט גבינות וכל מיני ממרחים ללחם וכאלה ולניני את הארוחת בוקר המיוחדת שרק אני עושה לו "תביאי אני אאכיל אותו שבי תאכלי" אמר "אתה בטוח?" שאלתי "כן כן שבי כבר" אמר "ממש פתחתם פה קיומי יחסים אני כבר מרגישה לא מועדפת" אמרתי "את תמיד ראשונה בסדר העדיפויות שלי ואת יודעת את זה" אמר ושלחתי לו נשיקה אווירית והוא החזיר לי אחת ואחריו אימרי צחקתי ממנו והתחלתי לאכול
. . .
כשסיימנו לאכול נשארנו לראות טלוויזיה ולשחק עם ניני עד שהוא נרדם והשכבתי אותו לישון,
הכל היה טוב עד שביני ובין ליעד התפתח ריב על מישהו שאני מדברת איתו וליעד לא אוהב את זה יותר "אבל תסתכל עליי מה אתה מסתובב" אמרתי "מה?" ענה בחוסר רגש או יחס והסתובב "אתה יודע טוב מאוד שאני אוהבת אותך יותר מכל בן אדם אחר אני לא מבינה על מה אתה מתעצבן בכלל" אמרתי "אני יודע. אבל גם את יודעת טוב מאוד מה מעצבן אותי" אמר "אתה מדבר על מה שהוא שלח?" שאלתי הוא לא ענה סימן שזה זה "אבל זה היה בצחוק ואתה יודע שזה לא נכון אז למה סתם לעצבן" אמרתי "אה כן? בצחוק? החתיכת בן שרמוטה הזה ידבר עלייך ועליו בצחוק? לא נראה לי מאז שאני ואת ביחד הוא מחפש מאיפה לתת את המכה כנראה שהוא הצליח אני כבר לא יודע" אמר "תקשיב ליעד אתה יכול להתעצבן ממה שבא לך ואתה יודע טוב מאוד אבל מה זה טוב מאוד שזה היה בצחוק ואתה סתם מחפש" אמרתי "את יודעת אני כבר שבועיים מתאפק שלא ללכת אליו אני אומר לעצמי תחשוב על שליו תחשוב על שליו אבל עכשיו אני קולט שלי אכפת ממך יותר מידי טוב שאת לא רואה את זה! זה מרגיש כאילו היחס שלי אלייך הופך בשבילך לבטון לקיר אטום" אמר וזה פגע בי וכנראה שגם אני פגעתי בו "אתה חושב שאני חושבת רק על עצמי ואתה צודק כי קשה לי לחשוב על אחרים זה קשה לי כל כך אני לא יכולה אם אני חושבת על אחרים אני מאבדת את עצמי. אני נלחמת במערכה שלי נגד עצמי כבר יותר מידי זמן כי זה קשה והתחושות שעוברות לא משנה כמה אני אנסה לחשוב על מישהו אחר זה לא עוזר זה כל פעם מחדש זה  עוצר ומתקיל אותך" אמרתי "אז תפסיקי כי ככה את מאבדת את הקרובים אלייך אני מנסה שלהיות איתך ומנסה שתהיי איתי הכי פתוחה שיש אבל כלום לא עוזר את חוסמת אותי" אמר ושוב חזרנו לאותו אחד
"זה לא נכון. אני מדברת איתך יותר מאשר מה שאני מדברת איתו" אמרתי הוא צחק ואז אמר "את יודעת מה? תעשי מה שבא לך, נשבר לי הזין מלרדוף אחרייך רוצה להיות איתו? לכי תהיי איתו רק אל תחשבי שאני אתמוך בך בצד אני אירק לך בפנים ואני הכי כנה שיש איתך"
אמר ויצא מהחדר הוא צודק ושנינו מודעים לכך
אני לא חושבת שאני אשמה כי אין למה להאשים את עצמי שוב פעם ושוב פעם אם זה יגמר סימן שזה היה צריך להיגמר עוד לפני שזה התחיל
ומה שהכי מצחיק זה שזה קורה כשאני בדיוק בהיריון.. ממנו.
. . .
אחרי שהוא הלך השתקתי את הטלפון ורציתי לבכות כל כך חזק עד שהוא ישמע אותי ויחזור חזרה יתן לי חיבוק ושנקום מהחרא שאנחנו חולמים, אבל זה לא קרה המציאות כואבת (יותר מידי) אבל מה שכן עשיתי זה הלכתי עם ליאן וניני לבדיקה אצל הרופא הוא אמר שהכל תקין רק חבל שאני כבר בחודש 4 בלי אבא לילד/ילדה שלי אני בחרתי שלא לדעת מה המין עכשיו אבל אני כן אוכל לדעת אם ארצה, התוצאות של הבדיקה שבהם נמצא המין נמצאות אצל ליאן "כן אבל איפה נשים את אימרי?" שאלתי "אצל אמא שלי כבר דיברתי איתה הכל טוב" אמרה נסענו להורים שלה שמנו את אימרי שם ואז נסענו אליה. .
"אז אתם מתכוונים להישאר ככה? זה לא בסדר את בהיריון שבעוד כמה שבועות את הופכת להיות חודש 5 את לא יכולה על לחשוב לגדל את הבן או הבת שלך ככה" אמרה
"עזבי אותי ליאן אין לי כח לדבר עליו" עניתי ישירות
"טוב החלפתי נושא למרות שזה לא בסדר" אמרה "איפה החלפת פה נושא?" שאלתי
"אני די חושבת על מה נדבר עכשיו" אמרה
"יצאת מהחרא אני מבינה" שיניתי אני נושא
"לא יצאתי. פשוט אני הורדתי פרופיל אחד מטה" אמרה באתי להגיד לה משהו אבל בדיוק דן נכנס בדלת של הבית "היי" אמר כשנכנס "היי" עניתי ביובש "חזרת מוקדם לא?" שאלה אותו "כן ביטלתי פגישה" אמר "מה קורה שליו?" שאל "החיים תותים לא ככה?" עניתי בלי טיפת שמחה במשפט הזה "מבין אותך" אמר "לא אפריע לכם אני אלך לקחת את אימרי" אמרתי ובאתי לקום "ראיתי אותי נכנס בך שד? מה יש לך שאת הולכת כזה מהר הכל טוב תשארי" אמר "שכחת את המצחיק שלך אצלי תחזור לקחת אותו" אמרתי "מישהי פה טעונה" החזיר לא היה לי חשק לכלום באמת שאין לי טעם כרגע לכלום לא לחיים ולא ליציאות "שכחת לעשות את הסיבוב כשאתה מחפש אותי ביי ליאן תודה" אמרתי והסתובבתי "חכי!" אמרה ואיך שהסתובבתי ראיתי אותה מולי היא משכה אותי החוצה "אני לא נותנת לך עכשיו ללכת לבית ולבכות אני מכירה אותך מספיק טוב את נשארת איתי" אמרה יותר נכון החליטה "תקשיבי ליאן אני מה זה מודה לך אבל יש לך חתונה ללכת אליה עוד כמה שעות וחוץ מזה יש לך פה את דן משהו שאת בוכה שאין לך אותו כל יום. לכי תהיי איתו אני גם ככה עייפה וגם בטח אימרי משגע את אמא שלך" אמרתי היא הסתכלה עליי כמו לא יודעת מה אבל אני נכנסתי לבית ויצאתי לקחת את אימרי.
. . .
"כן.. טוב יאללה אני אלך לפני שהוא יבכה לי" אמרתי "ביי מתוקה תביאי אותו יותר ביחד עם אמא שלך!" מזכירה לי להגיד לאמא שלי את מה שביקשה ממני..
הגענו לבית ועליתי ישירות לחדר שלי עם ניני "עכשיו נלך לישון ניני בוא" אמרתי מניחה אותו על המיטה כדי להוציא לו את הנעליים ולהוריד לו את המעיל "ישון" אמר "כן לישון" אמרתי בחיי שהילד הזה הוא החבר הכי טוב שיכולתי לבקש
אחרי שהורדתי גם אני את הנעליים והמעיל כיסיתי אותו ואותי בשמיכה וכשאני מנשקת ומחבקת אותו וכמובן שמביאה לו מוצץ "אני אוהבת אותך כל כך ניני" אמרתי מנשקת אותו "ניני ארוף" אמר תרגום=ניני שרוף.
צחקתי ממנו וירדו לי דמעות הוא הרים אליי את הראש וניגב לי את הדמעות ואז נתן לי נשיקה מתחת לסנטר כי לא הגיע ללחיים "אני מאוהבת בך קשות" אמרתי
ואחרי כמה דקות הוא נרדם הסתכלתי עליו עם חיוך מהופנט וגם אני נרדמתי ביחד איתו כשאנחנו מחובקים רדומים.
מה שילד בן שנתיים יכול לעשות אף אחד לא עושה, זה למה אני חושבת שילדים הם החברים הכי טובים שיש הם אף פעם לא משקרים וזה פשוט מהממם וזכיתי באימרי כי הוא המלאך שלי שכל פעם מעודד ועוזר לי מחדש מדהים שילד בן שנתיים יכול לעשות אותי מאוהבת.
לעולם אל תפקפקו בילדים הם קטנים אבל הכי כנים שיש והם הפסיכולוג הכי טוב שיש.

°•°•°•°•°
-❤-❤-
שליו מאוהבת וגורמת גם לי
להיות מאוהבת😍
פרק הבא חוזרים לנקודת מבט של ליאן🥰